אבודה בנישואים

שלום לכם.
אני נכנסתי לכאן כדי לשתף אתכם במה שעובר עלי בשנה האחרונה.
אני נשואה טריה שהתחתנה לפני שנה וחצי לאחר 6 שנים של זוגיות.
יש לנו ילדה מקסימה , אבל לי יש בעיה אחרת.
בעלי לא עושה שום דבר ולא נוקט אצבע בבית! הוא הולך לעבודה בשעה 9 בבוקר וחוזר ב5 אחר הצהריים והוא לא עוזר בכלום!
אני זאת שעושה הכל לבד:
מנקה, מבשלת, מכבסת, מגישה ובנוסף לכל זה אני מטפלת בתינוקת לבד!!!
הוא מגיע מהעבודה אפילו לא 5 דקות מקדיש לה כדי להקל עליי קצת, וזה לא קל בכלל לטפל בתינוק לבד במיוחד בגיל שנה.
אין בינינו תקשורת , אם כבר אנחנו מדברים אז זה רק בצעקות ובריבים, אין יום אחד שאנחנו לא רבים! גם שאנחנו ״מדברים״ אז יש לו תמיד מילים מגעילות שיוצאות לו מהפה כמו: ״את לא עושה כלום כל היום״ (חוסר הערכה לאישה) ״את חוצפנית״ , ״פסיכית״, ו״אין לי כח לשמוע אותך יותר״ ועוד מאות יציאות פוגעות ומעליבות שרק גורמות לי להכנס לחדר בשעה שמונה בערב ולהיות לבד עם עצמי כדי לא לשמוע אותו.
מיותר לציין שזה לא רק בבית אלא גם בחוץ , במסעדות בקניונים ובכל מקום אנחנו רבים.
פשוט נמאס לי לחיות ככה, לא בא לי יותר לחיות איתו , כי גם אם אחיה לבד אני לא ירגיש בחסרונו , כי הוא בבית כמו אויר! לא אכפת לו מכלום , כמה אני עובדת קשה כמה אני עייפה ויותר מזה לא מעניינת אותו הילדה בכלל!
כשאני יושבת בחדרי לבד וחושבת הוא מגיע לשאול אותי למה אני בחדר , ואני עונה לו שאין לנו על מה לדבר אם האוצר מילים שלך ״גבוה״ ושלא נעים לי לשבת איתו בסלון , כל פעם עולה לי המחשבה שאולי זה לא זה, אולי עדיף להתגרש, ואני לא אישה שפוחדת מהסטטוס גרושה פלוס אחד, אבל אני כן נרתעת מהעובדה שלבת שלי לא יהיה אבא קרוב למרות שאין לה גם ככה.
מה לעשות?
בבקשה עזרו לי אין לו עם מי לדבר
המשפחה לא יודעת מזה כלום כי אני מתביישת בזה.