מה לעשות???

שלום,
אני ואישתי כבר 6 שנים יחד עם עליות ומורדות.. אך בחודשים האחרונים המצב גרוע יותר.
נולדה תינוקת, בת 8 חודשים ומאז שאישתי התאוששה מהלידה והתחזקה היא לא מניחה לי. אציין שהיא עדיין מניקה וגם שמנה מאוד לאחרונה.
אני עובד כל יום מהבוקר עד הערב, מגיע אחרי חמש-שש בערב, עובר לקניות אם צריך, נכנס הביתה משחק עם הילדה, מאכיל אותה/ מקלח אותה, לוקח אותה לטיול בפארק, ובסביבות שמונה משכיב אותה לישון. אחרי זה תמיד עושה משהו אחד לפחות בבית - אם זה לקפל כביסה / להכין לנו ארוחת ערב / להעביר ניגוב בבית.. לפחות משהו אחד מאלה ורק אז אוכל, מתקלח ושאר הזמן פנוי עד השינה (אולי שעתיים פלוס). זהו סדר היום הכמעט קבוע בידיעה שעל אישתי עבר יום ארוך ומתיש עם הילדה בבית ויודע גם שאם לא אעשה זאת תהיה מלחמה גדולה בבית.
למרות כל ההשתדלויות שלי אין לי שקט ומנוחה.
אישתי כל יום מתלוננת עליי שאני לא עוזר ולא עושה כלום ושאני עצלן. אני כבר משתגע מזה כי באמת אני משתדל לעזור ובאמת עושה דברים אבל גם כבר גמור בעצמי בעיקר אחרי שאני מאוד משתדל והיא מתלוננת בלי סוף. יש מצבים שאחרי שאני מסיים את כל הדברים שיש והילדה כבר ישנה ואני רוצה להיכנס להתקלח אז אשתי אומרת -" יש עוד כביסה לקפל" ובטח לא בנימה נעימה. אני באותו רגע יכול פשוט לשבור את הכלים ולומר "עכשיו אני נכנס להתקלח" ואז מתחילה מריבה.
או שאחרי שאני מבשל ארוחת ערב וכבר גמור ורוצה להתקלח אז היא אומרת רגע "הילדה צריה לאכול" ואז אני אומר לא אני כבר גמור.. ואז ידוע.. מתחילה מריבה.
אין לה שום אכפתיות ממה שעובר עליי שבאמת אני כבר עייף והיא רוצה לעשות הסכמים של ניקיונות וטיפול בילדה כל יום.
המצב שלנו כל כך חמור בגלל זה שכבר חודשים אנחנו מרוחקים אחד מהשני פיזית בגלל המריבות על הנושאים האלה ואני פשוט סובל בבית כי מהרגע שאני נכנס פשוט לא כיף לי, הילדה היא היחידה שמחייכת אליי שם. עד שמתחילים להתקרב היא שוב מוצאת על מה לריב. הענין הוא שהיא בטוחה שהיא לא אשמה בכלום ושהיא מושלמת בהכל. היא גם אומרת את זה.
אני במצב של חוסר אונים.. מטורף על הילדה ועל אישתי כבר לא ממש בגלל ההתנהגות שלה כלפיי.
מה עושים?!?? בבקשה כל דעה וכל עזרה יתקבלו בברכה.