אשמח לתשובה גם מעדי

שלום ניר,

ראשית מדבריך עולה כי את רוב המטלות בבית אתה לוקח על עצמך, כל הכבוד - זה לא מובן מאליו, ואגיע לזה בהמשך.

יש מספר מוקדים חשובים שצריך להתייחס אליהם-
1. 6 שנות זוגיות ללא הורות, מול לידת תינוקת והשינוי שהדבר מביא לתוך הבית. ברור שהדברים מאז לא אותו דבר, אשתך לא מי שהיתה, נוספה עוד צלע למשפחה וה"מובייל" צריך להסתדר מחדש. זה מצב שמביא להרבה מתח. מעבר לזה שינויים הורמונליים ושינויים בדימוי הגוף של אשתך גם יכולים להיות חלק מהתמונה.

2. יתכן והלידה הציפה בעיות קודמות, שהיו כל השנים אך פתאום הן התחדדו על רקע הלידה וההורות. כשהזוגיות זקוקה ל"השקיה" ומגיע שינוי כה מהותי כמו הורות, מישהו צריך לפנות מקום למישהו אחר. יתכן וכאן הזוגיות זזה הצידה לטובת ההורות אך ההבדל הוא שהזוגיות מראש לא היתה חזקה מספיק. זוהי השערה.

3. לחלק הפרקטי- נכון, קשה להניק, קשה לגדל לבד ילדה ברוב שעות היום, לא פשוט להיות אמא במשרה מלאה. את לא בעבודה, ההורמונים, הבדידות, ההשמנה, דימוי הגוף, רגשות אשמה, נחיתות ומה לא. עם זאת, יש זוגיות ויש בעל - בחצי השני. אני מבינה את הקושי שלה, אך לפי מה שתארת המטלות כלל לא מתחלקות ביניכם בשוויון.. היא מצפה שתעשה את הכל, ואם ישאר פסיק אחד- היא תדרוש להשלים אותו. משהו אומר לי שאם היא היתה מעריכה, או לפחות מראה את ההערכה שלה אליך, היית ממשיך עם הסידור הזה רק כדי לדעת שהיא אכן רואה אותך.

לפי כל מה שכתבת- העול על כתפך רב מאוד. התחושה הזאת של "אני קורס" היא לא בכדי. ולצערי אם לא תשים את הדברים כפי שהם, כמו שהם, עם כל התחושות, גם הקשות - היא לא תדע לפעול כדי לקרב ביניכם. היא מלאת תלונות- על מה בדיוק? יתכן ומאחורי תלונות על דברים קונקרטיים כמו להאכיל וכביסה, מסתתרת בקשה אחרת שהיא מתקשה לבקש? איך היא רואה את הזוגיות שלכם מאז ההורות? מה עובר עליה בדיוק בתוך כותלי הבית, שבסופו של דבר הכל יוצא עליך?

להערכתי יש הרבה מעבר לתלונות על "מטלות", נסה לברר בנחת, יחד איתה, מה בדיוק קורה לה. האם היא רוצה לחזור לעבוד, האם היא רוצה לרזות ולא מצליחה, איפה היא מרגישה "נכשלת"? כי לאור מה שתארת- אין לה באמת סיבה להתלונן. משהו שם, בך, היא מסרבת "לראות"- הצרכים, הרצונות, הזמן שלך. היא ממשיכה לשאוב ולדרוש. אדם כזה בד"כ מאותת לנו שמשהו גדול חסר לו, ברמה האישית או הזוגית. נסה לחקור את השטח ולדלות קצת פרטים ממנה, בעדינות, בשיחה מזמינה. יתכן ותגלה משהו.

אפרופו, זה לא חייב להיות קשור אליך, שוב, יתכן והיא תדבר דווקא על המקום שלה, ההורות, האימהות, העצירה הזאת באמצע החיים - לטפל פתאום בילד. נסה להבין לאן זה לוקח אותה ואולי שם היא תפנים שאתה הוא לא המוקד האמיתי לתסכולה.