נפרדים וחוזרים

התוודה ואמר שהדברים נובעים מכך שהוא אינו יודע מה הוא מרגיש אליי. הוא מרגיש שלא מספיק אכפת לו ממני, שלוקח אותי כמובן מאליו, לא מתגעגע, לא מתרגש. בנוסף, תמיד אני אומרת לו לחבק יותר ולהפגין יותר רגשות משום שהוא בנאדם יותר קר ממני. אז גם לגבי זה הוא אמר לי שקשה לו לעשות דברים "שלא בא לו לעשות" ולא מרגישים לו טבעי. אני כמובן מאוד נפגעתי, לא הבנתי איך זה יכול להיות שהוא אומר את הדברים האלה, ומשום שאני כבר רגילה ל"סרטים" שלו לא באמת האמנתי לדברים אבל דרשתי ממנו לחשוב טוב מה הוא חושב ומרגיש כי אני לא אסלח לו "אם יבזבז לי את הזמן". ככה עברה לה תקופה קצרה, החלטנו שיחזור כמה ימים לביתו לחשוב ובסוף לאחר לילה אחד בבית הוא חזר ואמר שאם ניפרד הוא יהיה מעוניין בבחורה שנראית, מתנהלת, מדברת ומתנהגת בדיוק כמוני ואין עוד בחורה כמוני ולכן הוא מבין שהוא רוצה להיות רק איתי והבעיה היא בו ושהוא צריך להשתפר. כמובן, שגם פה, היו שבועיים של אופוריה ושוב חזרה להתנהלות לא יפה, מרוחקת, לא מחבקת. החיים שלי נהיו תלויים במצב רוחו, אם הוא החליט שיהיה יום טוב אז היום היה טוב ולחלופין אם הוא החליט שלא אז כך היה. אני, שהייתי כבר מאוד פגועה מהדברים שנאמרו עוד קודם לגבי הרגשות שלו, הפכתי לחדת אבחנה ולא הייתי מוכנה להסתפק בפחות ממה שמגיע לי. והוא כתגובה לא ידע מה לעשות. התעלם מבקשותיי, כתבתי לו מכתב, הוא הגיע הביתה ופשוט התעלם ממני, היה צריך להיות עם עצמו. אני פוצצתי את הכל וחזרתי לבית הורי בוכה. ונפרדנו. בשיחת הפרידה הוא אמר לי שהקושי הגדול שלו נובע מכך שהוא לא יודע אם איך שהוא מרגיש אליי זה איך שמרגישים אחרי הרבה שנים והקושי שלו נובע מבעיות שלו עם עצמו או שמא מדובר בזוגיות שלנו ואם יהיה עם בחורה אחרת זה יהיה שונה. הוא דיבר בין היתר על טיפול פסיכולוגי. אני כתגובה, אמרתי לו בהצלחה בדרכו האישית שבה אני לא יכולה לקחת חלק. ונפרדנו. חוויתי שבועיים קשים, הכרתי מישהו חדש שנכון להיום אני יודעת להגיד שהיה ריבאונד רגשי עבורו, היה מקסים, אבל לא באמת נתתי לו הזדמנות משום שערכתי השוואות. לאחר חודשיים מהפרידה, בן זוגי לשעבר ניסה ליצור איתי קשר אמרתי לו שאין מה לדבר ושאני מנסה להמשיך הלאה והוא התעקש שנדבר טלפונית. בשיחה הוא אמר לי שכל הפחד שלו נבע מכך שהיה בשלב שהבין שהוא צריך להציע ולא הרגיש מוכן. אמר שהלב שלו שייך לי ושאם נחזור זה לחתונה. אמרתי לו שכל ההתנהלות המגעילה שלו אליי לא קשורה לילדותיות שלו ולא כל בנאדם ילדותי מתנהל כמוהו. הוא אמר לי שאני צודקת ושהוא אפילו מתבייש לספר לאנשים על התנהגותו ופשוט אומר שהיה בן זוג לא טוב. אני לא הייתי מעוניינת לשמוע יותר מידיי, ביקשתי ממנו שננתק כי זה לא מועיל לי והשיחה רק מחזירה אותי אחורה ואני לא מעוניינת בזה. אני מרגישה שהסיפור לא באמת נגמר, אני עוד אוהבת אותו, ואני יודעת בליבי שינסה עוד ליצור איתי קשר ופשוט מחכה קצת כי עכשיו תקופת מבחנים ובטח רוצה לתת לי זמן מנוחה.

אנשים מסביבי אומרים לי שמה שהיה זה מה שיהיה ואנשים לא משתנים. אני מבחינה רציונאלית מבינה מה הם אומרים וגם מסתכלת על העבר שלנו, ועל הפעמים בהן רציתי בכל מאודי להאמין שזהו, הפעם זה יהיה רגוע, הפעם זה יהיה סגור וזה לא קרה. אבל משהו בלב שלי, לא נותן לי להסכים לזה, גורם לי לחשוב שזו סתם ילדותיות של הבחור ושהאהבה שלנו מספיק חזקה וברגע שנתחתן כל ההתעסקויות הללו יעלמו ויפנו מקום לדברים חשובים. אבל אני מאוד מפחדת שזה לא המצב... הפעם ממש פירקנו מגורים משותפים ולכן יש לי רצון להאמין שאם אנחנו חוזרים זה באמת זה, ושוב, אולי כל אחד היה צריך קצת לצאת עם אנשים מבחוץ וזה מה שיסגור לו את הפינה שלו שיוכל להתמסר טוטאלית לקשר ולהתנהל בו בבגרות ולא מתוך דחפים. להשקיע בקשר ולא להיות מונע מילדותיות של "בא לי " ו"ולא בא לי". אני אובדת עצות ואשמח לדעה של כל אחת מכן..

מצטערת על ההודעה הארוכה, פשוט היה לי חשוב שתקבלי תמונה נכונה של הדברים

שלום יערה,

מה שחזר על עצמו במשך הודעותייך הן, כמובן, החזרות והפרידות- כמו כותרת הודעתך. זה למעשה גם מה שמדאיג אותי כשאני קוראת מה עברת בתוך מערכת היחסים הלא יציבה הזאת.

ראשית את מתארת במדויק וניכר כי את מאוד מודעת להתנהלות הדברים, לא מדמיינת ולא מקוה לריק- את באמת מסתכלת על הדברים ברציונל מסוים שיכול להדריך אותך גם לגבי ההמשך.

אני לא יודעת להגיד לך האם דפוס כזה של התנהלות, דפוס ילדי, דפוס לא בוגר- יכול להשתנות אם תעשי צעד של חתונה. דווקא חתונה מפחידה בהרבה ממגורים משתפים- אותם ניתן לפרק בקלות יחסית. אני מאמינה לו שהוא לא היה סגור, או שחשש במהלך הדרך, אני בטוחה שהקשר הציף בו חלקים שאולי היה לו מוקדם להתמודד איתם, לא נשכח את גילכם הצעיר ועבור גבר זה לא פשוט. כך שאני בטוחה שהוא מאוד אוהב אותך ואכן לא מתכוון להרע לך.

אך מהצד השני אנחנו חייבות לזכור את נוכח הסכנות הכרוכות בלחזור לקשר איתו, כל שכן להתחתן איתו. גם בתוך נישואים ואף בעיקר במערכת כובלת יותר, יכולות לקרות אפיזודות של נטישות, חזרות, ויכוחים. אני לא יודעת עד כמה הוא באמת בשל, הוא שיכנע אותך הרבה פעמים שהוא מוכן- ואז קרה שם משהו.

נקודה אחרת שעולה היא הגיל שלו. אני תקוה שהשנים האחרונות ביגרו אותו במידת מה, והרצינות שלו עלתה בהתאמה. זה משהו שתוכלי לברר רק אם תחזרי אליו. ואם כן- אנא עשי זאת ברוגע, ואל תמהרי להתחתן- כיוון שאת צריכה לבדוק האם באמת יש טווח ארוך של קשר, שבו הוא לא "מאבד את זה", מחויב ונאמן לכל אורך הדרך בעיקר במכשולים, במקרה שלכם, תחכי למכשולים האלו ולו רק כדי לבדוק את ההתנהלות שלו, בפירוש- לבדוק אותו לעומק.

לסיכום, לפי מה שתיארת בבחור יש חלק אישיותי "ילדי" שלא בשל, לא התבגר, ולחיות איתו פירושו לקחת בחשבון שעם כל הטוב שבוודאי יש בו- יש בו גם את החלקים הפחות בוגרים ואלו שהם לא בטוחים, ויש לבדוק האם את 1. רוצה, 2. מסוגלת להתמודד עם זה.

תודה רבה על התגובה המנומקת, עזרת לי מאוד. אני חייבת לציין שהפחד היחידי שלי, הוא לחזור שוב לאותו לופ, כשאני איתו הרציונל קצת נדחק הצידה ודברים שאני רואה עכשיו, אני מפחדת שלא אראה כשאהיה בתוך הקשר.. למרות שכן יש לי תחושה שהפעם הזו, גם אני הרבה יותר סקפטית ופועלת עם הרציונאל.
יש לי חברים סביבי שאומרים לי, שאם נפרדנו כ"כ הרבה פעמים זה מתכון וודאי לגירושין, ושאם ככה הוא אוהב אותי, איך היה מסוגל לוותר עליי? מה דעתך על הדברים האלו?
אשמח לשמוע את דעתך בנושא
ושוב, תודה רבה

הי שוב,

לגבי מה שהעלת- כמובן שכשאנחנו מחוץ לסיטואציה קל לנו לשפוט את הדברים הגיונית. מה שיפה ואולי גם קשה בקשר רומנטי הוא העובדה שהלב בד"כ זה שמוביל, כיוון שאם אין אמוציות- הקשר אינו קשר של ממש. ולכן כשאת מבחוץ, מנותקת רגשית ורחוקה, את יכולה לבחון את הדברים. כשאת קרובה- הגבולות מטשטשים וכך זה אמור להיות.

מה שחשוב הוא לשלב בין האמוציה לבין הרציונל, לתת תמיד מקום להיגיון ולהיצמד לעובדות- לרשום לך למשל עובדה אחרי עובדה- דברים שאמר, שעשה, סיטואציות ואיך התנהל בהן- ולהיצמד למחשבות שלך ולאו דווקא לרגשות. בעמודה אחרת את יכולה לפרט לאן זה לקח אותך רגשית. זאת למשל אנליזה טובה כשאת נמצאת עם אדם שמבלבל אותך, בתוך מערכת יחסים רצינית.

לגבי מה שאחרים אומרים- בגדול זה נכון, הרי אם את אוהבת מישהו, אך נפרדת ממנו כ"כ הרבה פעמים? רק שאישיות ואהבה, הם לא נושאים מאוד פשטניים. אחד ועוד אחד שווה שניים. להפך. אדם יכול לאהוב ולרצות מאוד מערכת יחסים, אבל לא תמיד הוא בשל לה ולא תמיד יש לו את הכלים להתמודד איתה. כמה פעמים אמרנו לעצמנו שנצלח משברים ובסוף היה לנו מאוד קשה? או נכשלנו? לפעמים ההצהרה ומה שאנחנו מספרים לעצמנו ולאחרים- הוא לא כך בפועל. ולא כולם מודעים לזה.. רובנו הגדול לא. וכנראה התשובה לתהייה "איך הוא נפרד ממך" נעוצה בעיקר ביכולות הרגשיות שלו לעמוד בבלבול, תסכול, חוסר אונים וספקות שעולים, כמו בכל מערכת יחסים אחרת. קבלת ההחלטות היא קשה עבורו, וכנראה לא "מתוגמלת" בהקדמה של מחשבות, "בדיקת השטח", בדיקה מה קורה אצלו- ורק אז לקבל החלטה. הוא כנראה נזרק ממקום למקום ובאופן די שרירותי מחליט שפתאום בא לו ופתאום לא. ומזה צריך להיזהר.. סה"כ אנחנו כן מדברים פה על רגשות, עם כל ההיגיון..

כשרשמת בסוף על חוסר היכולות הרגשיות שלו לעמוד בבלבול זה הרגיש לי שממש קלעת לנקודה ולא יכולתי לתאר את הדברים בצורה יותר מדויקת מזו.
השאלה היא, האם אותו קושי ניתן לפתרון? הרי מדובר בקושי שילווה אותו גם עם בחורות אחרות לא? האם מודעות הבנאדם לקושי הזה יכולה לגרום לו בפעם הבאה שיופיע להתמודד איתו בצורה שונה ולא להיות מונע מדחפים?
מהעיניים שלי זה נראה כ"כ מסובך וכ"כ לא מובן, אני באמת לא מצליחה להבין את דרך ההתנהלות שלו משום שהיא שונה שנות אור מזו שלי (ולדעתי גם מזו של רוב האנשים)

ושוב, תודה רבה על המענה המהיר והמפורט. מעריכה מאוד.

הי שוב יערה,

זאת שאלה טובה ולא בטוח שיש עליה תשובה. לרוב אנחנו נרצה להאמין שאם אדם מודע לבעיות שלו ולדחפים שמנהלים אותו "עקום" בחיים, הוא ידע לקחת אחריות לפחות על רווחת חייו (אם לא על רווחת האחרים) ולטפל בעצמו. אני כן יכולה לומר לך שאם אדם רוצה לטפל בזה- רוב הסיכויים שהוא גם יצליח.

כן, הקושי הזה ילווה אותו בכל מערכת יחסים שתהיה לו. הוא תמיד יחפש מקום מפלט ויחזור אחרי "שנפל האסימון" וחוזר חלילה. בגלל שכאן לא מדובר במעידה חד פעמית אלא בדפוס, להערכתי רק בטיפול הוא יוכל באמת לגעת בכל המקומות שגורמים לו לפעול כך. נשאלת השאלה אם זאת שתהיה איתו מוכנה לחכות ולסבול פרידות וחזרות עד הזמן הזה (שיגיע לפיתרון מול עצמו) והאם היא מכונה להיות על תקן המכילה והמרגיעה בכל פעם שזה קורה.. הרבה בנות זוג לא היו מוכנות להיות במקום הזה מהסיבה הפשוטה -אנחנו מחפשות משהו קבוע, ארוך טווח וצפוי. כמובן שבתוך נישואים זה מורכב מאוד באופן משמעותי.

לסיכום, צריך לבדוק מולו ולבחון אותו עד כמה הוא מבין ומודע קודם כל לבעייתיות שבהתנהלות שלו- ומעבר לזה, האם את מוכנה לספוג את זה לפחות בשנים הראשונות (זה יכול להיות גם פחות) ולהבין שזה תהליך ארוך.

אני מוצאת את עצמי מתנהגת בדיוק כמוהו.יש לבחון את תאוריית ההתקשרות,תקראי על זה .