קר שם בחוץ אבל...

הייתי בחיי בזוגיות, יצאתי חודש פה חודשיים שם כמה פעמים 5 ומעלה, אבל לא יותר מ10 והייתי חצי שנה עם בחור ושנתיים וחצי עם אחר ועם הנוכחי 4 חודשים.
כשאני רואה חברות או מכרות שלא בזוגיות אני שמחה על מה שיש לי, במקום לעבור מאחד לשני, שיש את האחד הנוכחי, שיש עם מי לדבר שיש למי לחזור שיש מי שדואג ואכפת לו שיש עם מי להיות שיש את היציבות הזו
אבל יחד עם זאת, גם בתקופה הזו שאין ממש כסף ויש לימודים על הראש ומרגיש שבעיקר רואים סדרות ביחד, וכבר הביחד אינטנסיבי אז יש קצת שעמום ואין הרבה על מה לדבר, והבחור מוכר את יודעת מה הוא יעשה גם במיטה...
דווקא אז הבחוץ קורץ קצת, כשפתאום בחור מתחיל איתי, ואפילו קצת נלחם עליי
זה מאוד מאוד מחמיא, ומדברים שעה וחצי ושיחה זורמת, ויש התרגשות.
אבל הרי גם איתו עוד כמה חודשים אולי יהיה פחות על מה לדבר וגם הוא יהיה מוכר
וגם איתו תהייה השגרה...

אני יודעת את זה, והחבר מקסים ואוהב ודואג אבל איך לא לחשוב כשמתחילים איתי
אולי אני מפספסת משהו טוב אחר, קשר אחר לגמרי שיהיה לי אפילו יותר טוב מתאים ונכון
איך לחזק ולגלות עוד עם הבחור איתו אני נמצאת בקשר?
הרי בסופו של דבר אני לא רוצה כל חצי שנה לעבור מבחור לבחור עד גיל 100..

וגם העניין שאני תמיד יוצאת עם בחורים שפחות מושכים אותי... ואחרי תקופה מתחילה לשאול את עצמי שאלות... שאני סוג של מתפשרת, ויכולה להשיג בחורים שיהיו יותר הטעם שלי וגם כמו שאמרתי כשיש את המפגש עם העולם, ולא בסביבה הביתית, יש פיתויים ומחשבות למה אני עם בחור שלא מספיק עושה לי את זה