בעל עצלן

הי שרית,

כמובן שהרגלים כאלה קשה לשנות, ממה שאני מבינה זה הוא לחלוטין ואמו אפילו מוכיחה זאת במה שאמרה לך. הטיפוס הוא כזה ומאוד קשה לשנות אותו.

בד"כ מטלות עבור גברים, בעיקר מטלות בתוך הבית הן פרויקט ואני לא צוחקת, אני מכירה מישהו שזה פשוט מכניס אותו לדיכאון. הוא מסוגל להתנתק מהכל ולהיסגר בתוכו אחרי שאשתו מטילה עליו כמה מטלות פשוטות. כשהוא עושה אותן אחרי שיכנועים וצעקות, הוא מתלונן תוך כדי כמה זה קשה...

אני אנסה להציע מספר פתרונות אבל חשוב שתדעי שהם כנראה יעזרו לתקופה, ושוב הוא יצטרך ריענון. ולכן זאת שיחת ריענון שצריכה להגיע ממך אליו כל זמן נתון שאת מרגישה שהוא הרפה מהחבל.

א. כשאתם בזמן טוב, לדבר ולהסביר שוב מה את מרגישה. לא, זה לא בראש שלך ותירוץ כזה הוא מראש לא יתקבל. נסי לבדוק איתו במה כן הוא מוכן לעזור ואילו מטלות יותר נוחות לו.
ב. לשבת יחד ולתכנן לו"ז לכל השבוע, כאשר בכל יום יש מטלה-שתיים שאתם עושים יחד, או כל אחד משהו אחר- הוא מחליט מי עושה מה (הבחירה חייבת להיות שלו כדי לגייס אותו למשימות ולתת לו חופש בחירה).
ג. לתת לו המון המון פירגון ופידבקים כשכן עוזר לך, גם אחרי מריבה. עדיין- הוא עשה. עדיין- הוא הבין שהוא צריך לעזור. כל פעם שעוזר, ואפילו לא עשה את כל המטלה מבחינתך או לא עשה נכון לדעתך- מילה טובה, הערכה, ארוחה ביחד או כל מחווה שתראה לו כמה זה היה לך חשוב. מילים כמו "שמתי לב שהיה לך חשוב לעזור לי היום, אין לך מושג כמה זה הקל עליי..". הוא צריך להרגיש חשוב, עוזר, מועיל.

בכל פעם שהדברים קצת רופפים, לחזור על הלו"ז, על השיחה, לחזור על מה שסיכמתם תוך הדגש שאת יודעת כמה זה קשה לו בטח ולא קל לו לעשות את הדברים האלה..

חשבי על זה כך- בעבודה שלך יש בטח הרבה דברים שאת עובדת וכמה דברים שאת לא סובלת לטפל בהם. את דוחה ודוחה עד שאין ברירה, או שאת עושה הכל מהר כדי לסיים את זה. כל פעם שהמטלה הזאת חוזרת, את תעדיפי להתעלם ממנה או לסיים איתה. זה פחות או יותר אותו דבר אצלו, רק שהוא יודע שזה לכל החיים, וזה משפיע ישירות על מערכת העצבים שלך. לכן הביצוע גם מביא לחרדה :) אם תצליחי לגייס אותו ללו"ז שלכם, ולתת לו בחירה מוחלטת מה הוא עושה (אפילו משהו קטן, למשל, להכניס בגדים למכונה ולהפעיל) - אולי יהיה לך יותר פשוט.

מעניין מאוד..תודה רבה על כך העזרה והטיפים המעולים