כישלון

הדס שלום,

ראשית, לפני הכל, הייתי רוצה שלא תראי בך ככישלון. כשאנו, בני אדם, שמים על עצמינו תווית של "כישלון" אנו קצת "מכניסים את עצמינו" למשבצת צרה שפחות מאפשרת התפתחות, ראיה עתידית ויותר "מלקה"...

לעיתים אדם יכול למעוד בחייו בכל תחום בגלל כל מיני מצבים, גם בקשר זוגי... אני לא יודעת מה קרה לך בקשר זה ומה חיבר אותך אל בעלך בתחילת ההיכרות ביניכם (בדר"כ משהו מחבר בין שני אנשים שמכירים ומתחתנים).

אני בהחלט מבינה את רגשותייך, כי החוויות שאת עוברת אינן פשוטות בכלל.
את יכולה לשתף אנשים? (הורייך/חברות - שתהיה לך מערכת תמיכה) לא כאילו שישפטו אותך, אלא שיהיו אתך.

את נמצאת במקום של הרבה חוסר אונים למול המצב ואף ניסית לפעול דרך הליכה לטיפול זוגי, אך ציינת שלא היה שיתוף פעולה.

את מציינת שרוב הקשר הזוגי שלכם מבוסס על ריבים, מתחים ומצבים שמגיעים לעיתים לניבולי פה, שחיקה גוברת בקשר ומילוי צרכי ההורות שלך מול הילד ואת מתחילה לפתח תיעוב. אלו בהחלט לא נושאים שאת צריכה להתפשר עליהם בקשר זוגי.

יש כאן שתי אפשרויות שניתן לחשוב עליהן:

1. האם בעלך מוכן לעבור שינוי משמעותי ולאפשר מקום בחיים שלו עבורך ועבור הילד?
זה דורש תהליך ועבודה (כשאני כותבת "עבודה" כוונתי לטיפול, כזה שמזהה דפוסים, על מה יושבים התפרצויות הזעם, מה קורה ביחסי האבהות שלו, בזוגיות שלכם, אני מניחה שכל הקשיים האלו משפיעים מאד על האינטימיות ביניכם (לא רק מינית, אינטימיות זוגיות בכלל, היכולת לשהות ביחד).
האם יש מוכנות עכשיו "לקום ולעשות מעשה" וללכת יחד לטיפול לעשות משהו להצלת נישואים אילו. דפוסים אלו צריכים להשתנות בכלל. האם יש משהו אישיותי שם? האם משהו בזוגיות ודפוס לא בונה ולא טוב עולה שם?

האם את מעוניינת בכך?

2. אפשרות לחשוב אם את רוצה להמשיך את הקשר הזה. פרידה וגירושים הם מפחידים, אולם לעיתים זה עדיף מאשר לחיות בבית עם מתחים וריבים ללא הפסקה כאשר את מציינת שאין לך פרטנר וזה הופך להיות ל למטרד... (גם ילד יכול להרגיש יותר ביטחון כשאין צעקות/ריבים ברקע וההורים יותר רגועים, מה גם שילדים רבים גדלים עם הורים גרושים ויש שממשיכים לפרק ב' ולעיתים יש חיבורים עם ילדים של אחרים..).

אם לבסוף זה יהיה ההליך אני ממליצה לך לא לעבור אותו לבד. תשתפי אנשים (לא לחשוש ש"נכשלת"), שתהיה לך מערכת תמיכה, התייעצות עם עו"ד וליווי רגשי בשיחות עבורך.

העלית את הנושא של אחים לילדך. הבאת ילדים נוספים עם בעלך עלולה להחמיר את כל מה שתיארת כאן.

בהמשך הדרך, לאן שהיא לא תוביל, חשוב שילדים יהיו בתוך מערכת זוגית בריאה וזה חשוב לך, לאבא, לבנך ולילד שייוולד.

מעל לכל, לאן את מעוניינת להמשיך הדס? אני מעלה כאן אופציה שלישית -

3. האם את מרגישה שאת רוצה להיפרד אך הפחד משתק? אם יש מצב כזה, יש אפשרות ללכת להתייעץ גם לטיפול זוגי או פרטני לבד. ולעבור איזה תהליך לקראת קבלת החלטה.. זה גם בסדר.

אני מאחלת לך הצלחה הדס.

היי טלי , תודה רבה על התייחסותך.
הוא אינו מעוניין ללכת לטיפול כי הוא "לא מבין מה הבעיה ושהכל בסדר מבחינתו ושאני רבה איתו"הוא לא מתייסר כמוני מבחינתו בית כזה מלא במתחים וריבים וניבולי פה זה לא כזה נורא , מבחינתי זה נורא מאד זה לא החיים שרציתי לעצמי לא ככה דמיינתי את המשפחה שלי.
כן יש בי את הרצון שהכל יהיה בסדר ושנעבוד על זה ע"מ שיהיה ככה אבל הוא לא מבין מה אני רוצה ממנו ואין שום שיתוף פעולה מצידו אז תוך כדי שאני כותבת לך את זה אני מבינה שזה בעצם משאיר אותי רק עם האופציה השנייה.
אבל מבחינתו היא לא קיימת הוא חושב שאני תמיד אהיה שם ושהכל בסדר החיים שלו מעולים הוא אוכל טוב , יש לו כביסה , הבית נקי ונעים , הילד שלנו גדל לתפארת ולא חסר לו כלום (בזכותי) ואנילא יכולה להתנהג אחרת כי אם יהיה מלוכלך אני והילד נסבול מזה ולא יכולה לא לבשל בגלל שיש ילד בתמונה, הוא מתעורר בשבתות מתי שבא לו , אין לו שום מטלה קבועה בבית , זה פשוט כי התעייפתי כבר להגיד , אני עייפה מלהיות במקום הזה של ה"נודניקית" שנותנת כל הזמן הוראות ומניעה אותו לפעול ולעשות , אולי אם זה היה עוזר אז היה שווה אבל זה גם לא עוזר אז אני פשוט חיה לבד+ איש שחי איתנו ממרר לי את החיים ומציק לי בכל דבר.
אני לא רוצה להתגרש אבל אני חושבת שזאת האופציה היחידה שעומדת בפניי והנכונה
ולשאלתך , כן אני מפחדת מאד מהפרידה , מלהיות גרושה , דואגת מהפן החברתי שאנחנו צעירים וכולם סביבנו מתחתנים ויולדים ואני אהיה היחידה שאתגרש , חוששת מאד מהעניין הכלכלי בעלי הוא המפרנס העיקרי והמשכורת שלי אינה מאפשרת רמת חיים , אני חוששת מההתמודדות עם יחסי הבעל והילד לאחר הגרושים כמו שאמרתי הוא לא בן אדם קל והוא לא בוחל בשום אמצעי כדי לפגוע בי עכשיו אז בטח שיעשה זאת כאשר נהיה גרושים.
אני ממש מרגישה שאני בדיכאון איבדתי את השמחת חיים ואני לא רואה איזשהו צוהר ליציאה מהמצב הזה.
בנוסף גם כרגע אין לי אפשרות ללכת לטיפול מבחינה כלכלית.
אני מצטערת על האורך זה עוד אחרי שניסיתי לקצר.
ושוב תודה על תשובתך המפורטת והתייחסותך לבעייתי.

הדס,

האם יש לך משפחה שתומכת בך? האם הם יודעים את מה שאת חווה?
האם יש להם האפשרות לתת לך תמיכה רגשית, כלכלית חלקית? (כמובן זה תלוי במשאבים שיש במשפחה).
האם חברותייך יודעות? יכולות לתת תמיכה רגשית?
מה בעלך חושב על מודל זוגי? האם פעם שוחחתם על כך? איך הוא חושב שנישואין מבחינתו באמת צריכים להיראות? איך הוא רוצה אותם? איפה טוב לו ואיפה לא?

את כותבת שאין לך פרטנר להרמת הקשר וכאן באמת יש בעיה לעבוד על קשר ועל דפוסים כשאין מי שרוצה לעשות עבודה.

בת כמה את הדס? בן כמה בעלך והילד?

מה המקום שהתחברת אליו כאשר הכרתם?

אכן גירושים מעלים חשש רב, מאידך מה שאת מתארת בקשר הוא מאד קשה לך... האם יש לך חשש שיהיה יותר קשה מהיום אם תפרדו?

היי ,
יש לי תמיכה ממשפחתי ואם אחליט לעשות צעד כזה הם יתנו לי את כל התמיכה הנפשית בעולם , מבחינה כלכלית אין להם את האפשרות...
אנחנו שנינו בני 28 והילד בן שנתיים, התאהבתי בו כי בתחילת הקשר היה לנו כיף ביחד היינו זוג מאד אטרקטיבי שכולם מאד התלהבו מאיתנו , הוא היה גבר חתיך שבכל העיר דיברו רק על כמה שהוא לא רציני ושאיכזב מלא בחורות , והוא התאהב בי ממש מההתחלה בצורה מוחלטת ואולי זה עשה לי יותר מדי טוב , לא אשקר גם היום יש לנו רגעים כייפים כשאנחנו אל "ברוגז" אבל הבעיה היא שרוב הזמן אנחנו "ברוגז" ורבים בצורה גועלית שגורמת לי להיגעל ממנו ולהתרחק ממנו כל הזמן עוד ועוד.
מתחילת הקשר ראיתי שיש לו איזשהי נכות רגשית הוא לא מדבר על הרגשות שלו הוא אוהב לטאטא דברים מתחת לשטיח הוא עבר הרבה בחייו וזה היה נראה לי מאתגר להוציא ממנו דברים , אני כל הזמן מתייסרת מהבחירות שלי שלא ידעתי אז על מה להסתכל, אני כל הזמן יושבת וחושבת שאם רק הייתי יודעת על מה להסתכל בבן אדם שאיתו אני מתחתנת ומביאה ילד לעולם הכל היה נראה אחרת.
המודל שלו לזוגיות הוא כזה שאני אהיה האישה המושלמת ושהוא יהיה פרזיט בבית שמקלל כי משהו לא נראה לו...
ואני כבר לא יודעת איפה יהיה לי יותר קשה כרגע או אם נתגרש, אני יודעת שיהיה לי שקט נפשי ורוגע ובלי המתח והריבים והקללות והנוכחות שלו . אבל מצד שני מליון חששות...

הדס שלום,

יתכן באמת שבתחילת הקשר "הסתנוורת" מהבחור והיה אלמנט של "אידיאליזציה" שקורית פעמים רבות בהתאהבות (לראות באובייקט דברים מושלמים, אך לא לראות את הקשיים (את האדם האינטגרטיבי המכיל גם וגם) שנקלעו לדרכיכם בהמשך הקשר ובנישואין).

עם המצב המאד לא פשוט שאת מתארת, עולה לי הרגשה שאת לא רוצה להמשיך לחיות בצורה כזאת, אולם יתכן ואת זקוקה להמשך התחזקות על מנת לקבל החלטה ולא לחשוש ממה שעומד מאחוריה (הן ממעמד של "גרושה", הן מבניית המשך חייך, הן מתהליך השינוי שהוא אינו פשוט).

אני לא בטוחה שבעלך ירצה כ"כ לריב במצב כזה של פרידה... נשמע לי שהוא אחד שמעדיף חיים נוחים גם... שיוכל לראות את הילד במשמרות.

הצעתי אליך הדס -

כתבת שכלכלית יהיה לך קשה לממן טיפול. אני רוצה להציג בפנייך מספר אפשרויות שהן טיפול באופן מסובסד. בעזרת טיפול כזה. יהיה איש מקצוע אשר יכיר אותך מקרוב, יעזור לך לזהות דפוסים שהשאירו אותך בקשר (ללא שיפוטיות), לשוחח על הפחדים ועל הרגשות, לעזור לך בקבלת החלטות שנכונות לך היום ועוד הרבה דברים שאפשר לעבוד עליהם בטיפול, אשר יכול להיות תהליך מאד משמעותי, חיובי ומצמיח עבורך.

כאשר את תתחזקי, את עשויה בהחלט להרגיש טוב יותר, להיות בעלת בטחון רב יותר ועוד.

1. לשכה לשירותים חברתיים באזור המגורים. לברר על טיפול מסובסד.

2. קופת חולים יש אפשרות, אם יש ביטוח משלים/מגן/עדיף, לקבל טיפול רגשי מסובסד.

3. אוניברסיטאות - בפקולטות מסוימות לפסיכולוגיה יש מתמחים אשר מקבלים הדרכה והם מוסמכים לתת כזה טיפול לאנשים מבחוץ.

בכל המקומות שציינתי יש מטפלים טובים. חשובה התאמה כמובן בין מטפל/ת למטופל/ת.

הייתי לוקחת את התקופה הזאת לעשות משהו למען עצמך. לחקור מה קורה לך בתוך הקשר במטרה להגיע להחלטה האם מתאים להישאר בקשר הזה ואם, כפי שאת מציינת, לא, איך לעבור תהליך של התגברות על החששות והפחדים ממה יהיה ולעשות את השינוי שאת רוצה. את בחורה צעירה, החיים לפניך....

מבחינת עזרה משפטית, במידת הצורך, יש אפשרות להסתייע בשיל שנותנים יעוץ משפטי חינם.

אני מאחלת לך הצלחה בדרכך.