לא שומר סוד

שלום אביה,

אכן נשמע שלא קל לך לבנות מערכת של אמון במצב כזה. ראשית הייתי שמחה לדעת בני כמה אתם כי בכל זאת זהו פרט משמעותי.

מעבר לזה, נראה כי עבור בעלך הזוגיות שלכם מעט שונה, ואולי יש למקד את השיחות ביניכם בנושאים כמו פרטיות, אינטימיות של הקשבה הדדית, עולם משותף שהוא רק שלכם, ולחדד את זה בדוגמאות שהן גם חיוביות- מתי למשל את כן מרגישה טוב איתו, איפה הוא כן מתפקד מבחינתך כבעל טוב. השיחה כזאת צריך לשמור על האיזון- גם לחדד את הדברים שמצריכים שינוי וגם את אלו שהם מאוד טובים לך ויש לשמר אותם.

עינין הפרטיות, הסודיות והאינטימיות בתקשורת ביניכם הוא אכן קריטי להמשך הזוגיות. נראה כי לבעלך קשה מדי לשים את הגבול וההפרדה- איפה החיים שאני בונה לעצמי ומה למעשה אני משאיר מאחור. נסי אולי להגדיר עבורו את זה, ומעבר לזה, לתחום בגבולות- מה את מוכנה שיספר לאמא שלו ומה לא (תמצאי מה כן, למרות הקושי. כיוון שיש לו בכל מקרה את הצורך לספר לה).

פיתרון נוסף הוא בכל דבר שאת משתפת אותו ואת לא מעוניינת שיספר הלאה, פשוט להזכיר את זה לפני השיחה, ולאחריה. נסי להעביר לו את המסר שאם הוא מעוניין שתמשיכי לראות בו כשותף אמיתי, כחבר, יהיה לך קשה להמשיך זאת עם התנהלות של "זליגת" השיחות החוצה.

הקשר עם אמו כנראה מאוד חשוב לשניהם, ואת זה ניתן ורצוי לעודד מהצד, אך כמובן לשים גבול מסוים. בשיחה איתו חשוב להדגיש את השלכות ההתנהלות שלו על הזוגיות. חשוב שהוא יבין שברגע שהפרטיות והשותפות שלך לא נשמרת רק אצלו- לאט לאט את תיסגרי ולא תראי בו שותף, וזה דבר שעלול להיות הרסני לזוגיות. ולכן, הוא צריך לקבל החלטה- האם הוא מתחיל לשמר ולבנות את התא שלכם, הפרטי, לעצמכם.

מעבר לכך, אם את חשה נוח עם זה, שווה לתת לו אופציה אחרת- אולי לשתף מישהו אחר, חבר או מישהו שאינו בן משפחה. אני מציעה אפשרות כזאת כי נראה שיש לו צורך גדול לספר ולשתף הלאה.. וזה בסדר כל עוד את לא נפגעת. והעובדה שזה מגיע דווקא לאמו, אולי, היא זו שפוגעת בך יותר. השערה בלבד.

בברכת הצלחה,

אני בת 34 ובעלי בן 35 ומה שקורה שההורים שלו גרים ממש קרוב אלינו וזה כמובן היה בלית ברירה קודם אנחנו קנינו את הבית וההורים מצאו דייל מצויין והחליטו לקנות את הבית ממש מתחת לאף שלנו.כמובן שהיה הבטחות שלהם לא יגיעו לבקר בכל מצב וכו ואת זה הם מקיימים.אבל מה שקורה בעלי מרגיש שהוא אחראי והוא צריך לעשות יותר משאר האחים ולא מספיק בזה הוא תמיד היה ילד של אמא וזה אומר שתמיד הם מדברים יותק מ 5 פעמים ביום הוא חייב לראות אותה אחרי העבודה.שזה לא מפריע לי כי אני לא איתו שם רק במפגשים שאני שם אני שומעת מה שאמור להשאר בחדרי חדרים בינינו כי ככה נוח לי ואני סומכת עליו לפחות הייתי..זה קשה לי מאוד רק המחשבה שאיבדתי את האימון בו כי הוא הבטיח המון פעמים שזה ישאר בינינו ותמיד אני מצואת את עצמי בתוך הכרית בוכה ימים על גבי ימים ולא מבינה למה?למה זה קורה ?למה הוא לא מבין שדי והוא צריך להיות החבר הכי טוב שלי הבן אדם הכי יקר לי וזה שמכיר אותי הכי טוב וזה שאמור לדעת מה אני כן רוצה שיספר ומה לו כי אני תמיד אומרת לו כמה פעמים והוא בכל פעם מבטיח ומועושוב מבקש סליחה ואני בטיפשותי תמיד מאמינה לו ושוב חושבת שזה ישאר ביננו ואז שוב נופלת לפח וכל פעם עם אמא שלו ואני בטוחה שזה רק איתה כי היא אפילו אומרת שככה הוא היה מאז שהיה קטן
אבל איך שאני מרגישה ולא מסוגלת יותר לספוג את זה וזה מאוד קשה לי רק המחשבה שזהו סוף סוף התעוררתי והבנתי שהגבול והיום הקריטי ביננו הגיע
הוא כמובן מבחינתו אמר סליחה אבל אני כמובן לא סומכת עליו
אני כל כך פגועה ולא יודעת מה לעשות
מצטערת שזה יצא ארוך מידי
אביה

שלום שוב אביה,

אני מבינה את התסכול שלך ומלבד שאתם כבר "ילדים גדולים" עם משפחה וכו', התחושה היא מאוד לא פשוטה עבורך.

אפשרות יצירתית אחרת היא אולי, אם את מרגישה עם זה נוח, לדבר עם שניהם- איתו ועם אמא שלו, בשיחה משותפת של כולכם. להסביר את העינין מעמדתך וליצור בעצם תמונה כוללת של המצב, ולבדוק מה התגובות. נכון שזה עלול ליצור "באזזז" מסוים, אבל מצד שני אני לא הייתי רוצה בשבילך שעל זה תפורק הזוגיות והמשפחה שלכם. בכל זאת יצרתם ובניתם משהו ומתוך הודעותייך עולה שאת כן אוהבת אותו, והוא אותך.

דבר אחר שאפשר לעשות הוא לכתוב לו מכתב אם קשה לך לדבר מולו, ולהסביר לו את פשר ההתנהגות שלו ואת השלכותיה כפי שציינתי לך בפוסט הקודם שלי. להסביר לו באופן ברור שעתיד הקשר ועתיד האמון וההדדיות שלכם בסכנה גדולה כי אינך רואה בו שותף. אני יודעת שהשיחה או המכתב עלולים להיות קשים, אבל נשאלת השאלה האם הוא מבין שזוהי עמדתך? האם הוא מבין שהפעם זה רציני? ש"סליחה" אינה מילת קסם...

דיברתי עם בעלי ניסחתי לגרום לו להבין איך נראה שהוא התעצבן יותר.ולא מספיק זה הוא עוד מאשים אותי ביחס שאני מקבלת מימנו כלומר אני זאת שלא מבהירה לו שלא לספר שאני זאת שנחפסת את אמא שלו ואיפה לריב איתו בגללה .ושאם אני רוצה איש סוד ולא סומכת עליו אז עלי לחפס משהו משהי אחרת ורק שאני צריכה לדעת שהוא פגוע וכועס.ומקווה שהזמן עוד יוכיח שהוא צודק ושהוא לא התכוון לספר משהו חשוב בשבילי.וכל בה רק פליטת פה אני לא יודעת איך להמשיך מכאן מיואשת וכואבת

שלום לך אביה,

תמיד יש 2 צדדים וכאשר הוא פתח מולך איזושהי תלונה או טענה, שווה לבדוק האם יש משהו בדבריו ש"נגע" בך ולכן גם בחרת את הכותרת הזאת להודעתך "נראה שהבעיה אצלי"..

נסי לחשוב בינך לבין עצמך האם באמת יש משהו שאת יכולה לעשות, לשלוט בו, אולי כדאי לנסות להיות יותר חד משמעית לגבי מה את רוצה שיצא אליה ומה לא. אולי יש דברים שהם פחות מהותיים ואת יכולה "לדלג" מעל זה, להבליג, ובלבד לשמור על יחסים טובים בינך לבין בעלך. נסי לחשוב האם "סודיות" עבורך קשורה לכל תוכן שקשור אלייך (נניח והוא משתף אותה לאן יצאתם ומה אכלתם)? האם הפרת סודיות בעינייך יכולה להיות קשורה רק לתכנים אינטימיים או לעוד תכנים, גם שלא קשורים ישירות רק אלייך אלא לזוגיות באופן כללי?

בגדול, ההמלצה שלי כרגע היא לבדוק מול עצמך את טענותיו. האם יש משהו שאת יכולה לבוא לקראתו, לפייסו לדבר גלויות על הגבולות שלך - מהי סודיות בעינייך ואיפה את יכולה כן לשתף גם את הסביבה.