בעלי והידידה...

שלום לך נוי,

עולים לי מספר דברים מהודעתך:

1. חזרתם לנישואים משותפים לאחר גירושין. האם עבדתם על הבעיות שיצרו אז את גירושין, האם התחתנתם לאחר עבודה משותפת, או למעשה התכנים נשנו וחזרו על עצמם וגם כיום את חשה כי הנישואים משחזרים את עצמם. לפי הבנתי גם אז חשת כי אותה אשה מפרה משהו בקשר ביניכם.

2. כאשר את כותבת בביטחון שלא היה ולא יהיה ביניהם משהו, אני מניחה שבאמת אין משהו אמיתי רומנטי ביניהם והיא כנראה מספקת לבעלך איזשהו צורך בחברות, שותפות, מכנים משותפים.

3. דבר נוסף שעולה לי הוא שאולי, את נוטה מעט "לוותר" על המקום שלך. למשל, "הוחלט שיסעו בלעדיי" - מי החליט? איך בוצעה ההחלטה הזאת? מדוע "מחליטים עבורך?". אולי כדאי לנסות לבדוק, בהסתכלות אחורה, האם כן היתה לך שם "מילה" ושליטה על אורך הטיול או האם יצאו בלעדייך או לא. גם אם ההצעות היו יוזמה שלה- אני מניחה שאת צריכה להיות בתוך התמונה ולהחליט. בהרגשה שלי, ויתכן ואני טועה כמובן, את מאוד מעוניינת מצד אחד שלבעלך יהיה טוב, והילד יקבל חוויות טובות ויצא ויהנה, ומצד שני את יושבת בבית וחשה מאוד פגועה על כך שאינך "חלק" אמיתי. מעבר לזה יש כמובן תחושה של קנאה טבעית, על כך שבעלך בכל זאת, למרות שלא נמשך אליה- עדיין נמצא בקרבתה והוא מאוד מעריך אותה.

בנוסף, יהיה כדאי לשוחח עם בעלך, בזמן רגוע ומתאים לשיחה כזאת, ולהסביר לו מה עובר עלייך ברגעים האלה. איך את מרגישה לגבי הטיול ההוא ולגבי היציאה בלעדייך. אולי סביב הנושא הזה, בהמשך, ניתן יהיה לגשת ליעוץ זוגי- אם תראי שזה לא נפתר.