זאב בודד

שלום לך אסף,

אני מניחה שהקשיים סביב לכידות משפחתית הם לא מהיום, והם "יושבים" על תכנים אחרים, על דפוסים שגדלת או לא גדלת עליהם, על חוויות לא קלות מול הוריך ועוד ועוד. הקשר שלך היום עם המשפחה שלך הוא למעשה איזה מודל מסוים שאתה נוהג לפיו, כי אין ממש ברירה- גדלת שם. כשנכנסים לזוגיות, אנחנו לא פעם נשחזר את הדפוסים האלו של המשפחתיות, הלכידות, הקשרים והיחסים מול ההורים. אני רוצה לנסות להאיר כמה נקודות בהקשר הזב:

1. יהיה קשה לנפות את הבחורות שאתה יוצא איתן, לפי הקירבה שלהן והתלות שלהן במשפחה. אתה יכול לפספס אהבה גדולה מאוד רק בגלל זה.

2. הקשר שלך מול ילדיך שיבואו בע"ה - לבטח תרצה לא לשחזר דפוסים מסוימים שחווית ולכן תהיה איזו עבודה פנימית שתצטרך לעשות גם ברמה הזאת. איך אני נוהג כלפי הילד שלי נכון, ולא כפי שנהגו אליי ונכוותי.

3. דווקא מודל של משפחה מלוכדת יכול לעזור לך לראות איך עושים זאת נכון. איך הקשרים בכל זאת קרובים, ואיך מול הילדים בעתיד תוכל ליישם אותם. זה מבהיל להתקרב לזה, אבל זה אפשרי.

4. הייתי מאחלת לך בחורה שמגיעה ממשפחה מלוכדת וחמה, מאשר בחורה אבודה. אני מבינה את הקושי, אני מבינה את הרצון שלך להיות עם מישהי עם גורל משותף כזה, אך כמו שכרגע קשה לך, יתכן ועם מישהי כזאת יהיה יותר קשה, כי גם היא מתקשה ביצירת קשרים, ולשמר על דפוסים מסוימים שהם בריאים, והחשש הוא שתיכנסו לאיזה "לופ" שישפיע גם על המשפחה העתידית ואולי גם על הזוגיות.

מה אני אומרת בעצם? אני מציעה קודם כל לא לברוח למישהי אבודה, לא לברוח מהמשפחתיות, וכן להתמודד. כן לנסות לחקור את זה לעומק ולנסות להבין איפה הדברים מאוד קשים לך ובלתי נסבלים- ואיפה אתה כן יכול להתמודד.

במצב כזה, כאשר הבעיה מנהלת אותך (מחשבות על מישהי אחרת, קושי ליצור קשרים טובים, יחסים לא טובים עם משפחת הגרעין שלך) - אני חושבת שטיפול יכול מאוד מאוד לעזור לך. לזהות את הדפוסים- ולא ליישם אותם בחיים שלך כפי שקורה כרגע. כיוון שכרגע יש קורלציה מובהקת- איך אתה "מעתיק" את היחסים שלמדת וגדלת עליהם- לתוך החיים הנוכחיים שלך. זה קורה לכולנו, השאלה האם זה נכון לנו להמשיך בתבנית הלא בריאה הזאת.

בטיפול יהיה אפשר לעבוד על הדברים האלו, לתת להם שם, לדבר עליהם, להרגיש שזה בסדר, שזה מדובר ואפשר גם לעבוד על שינוי מסוים. אני רואה קשר ישיר בין דפוסים כאלה שתיארת, לבין משפחתיות גם בהמשך. משפחתיות לא חייבת להיות דביקה (ועכשיו בחגים זה אפילו דביק מאוד), אלאל לפחות לתת את המודל של "ביחד", של "זה למען זה", של תקשורת. אלו דברים שאנחנו לוקחים איתנו לכל מקום- לעבודה, ללימודים. תמיד נראה אנשים, תמיד יהיה צורך לקשור קשרים- ולכן המודל שאתה תיתן הלאה- הוא משמעותי מאוד להמשך.

ראה המשך..

פרקטית מה עושים כרגע:
אני מציעה קודם כל לדבר עם בת הזוג על כל מה שהעלת פה. להסביר לה לאן זה לוקח אותך וכמה זה קשה פתאום לחוות משהו שהוא מנוגד לחלוטין ממה שאתה מכיר. להסביר לה שזה עלול לא פעם להלחיץ, להרחיק אותך, ואולי למצוא איתה דרך מסוימת למנן את המפגשים או להיות פחות תלויים בהורים.

כמובן זה תלוי גם בבת הזוג ועד כמה היא נכונה להבין מה עובר עליך. ככל שתטיב להסביר לה, יעלה הסיכוי שהיא תוכל להיות מכילה וסבלנית ולהבין את התמונה.

בשורה התחתונה- מה שאתה מתמודד איתו עלול להרוס קשר טוב, כרגע לא שמעתי ממך תלונות על הבחורה, אלא על הדפוסים המשפחתיים שהיא גדלה עליהם, של בית מסוים שאתה לא מכיר. דפוסים שכן כדאי תכיר- כי הם דפוסים (לא מושלמים אבל) בריאים. מה שאתה מתמודד איתו עלול להיות גם לא פשוט בקשרים אחרים בתחומים אחרים, זה עלול לגרום לך להמשיך להצטמצם בעולם החברתי. זה לא מאוחר ללמוד, לטפל בזה, לדבר על זה. זה חשוב מאוד להמשך. יש היום טיפולים מסובסדים, קצרים או ארוכים, בכל מיני שיטות, ויש תוצאות.

מאחלת לך הרבה הרבה בהצלחה,