חוסר יוזמה

שלום לך שגית,

את מתארת תופעה שקיימת אצל רוב הזוגות לדעתי- השיגרה והשחיקה היא מביאה. כמובן התחושות הראשוניות של מערכת היחסים והמיסוד הן לא התחושות שמגיעות יותר מאוחר. ככל שאת גרה איתו, ומתרגלת אליו, והפוך- כך היחסים יותר "מובנים מאליהם" ויש פחות מקום לראשוניות הזאת ולביחד המרגש.. כשמתרחבים ומגיעים גם ילדים, עם השמחה שבזה, גם מגיעים קשיים שמאפילים לא פעם על הזוגיות.

אני מאוד מעודדת לשמוע שהוא כן משתף אותך בשיחות ביניכם ויש על זה דיבור, זה מדובר ושמתם את העינין על השולחן- זה בטח לא מובן מאליו. הוא אומר לך שהוא מוכן ליזום יותר טיולים ובילויים יחד - אני חושבת שעצם היוזמה הזאת- כבר מעידה שהוא מתחיל ליזום ומתוך מקום של חוסר יוזמה הוא מגיע למקום אחר, של אקטיביות בקשר- מה שהיה לך חסר. את מצידך לא מסתפקת בכך ומבקשת פסק זמן.

לפני כן את מזכירה שאת שואלת אותו האם המקור הוא אצלך או אצלו. אני רוצה להאיר נקודה מסוימת- שכן כדאי לברר האם את, מתוך אולי מקום שהתרגלת למצב, או התייאשת מעט, כבר פחות מאמינה בקשר ורוצה פסק זמן. אני מציעה לברר זאת מול עצמך כיוון שדווקא שיתוף הפעולה החיובי שלו בשיחה, יכול ליצור אצלכם ריגוש מחודש ולחדד את הקשר ביניכם.

זוגיות לא נמדדת רק לפי האינטימיות - זה אולי מרכיב אחד מתוך הרבה אחרים. סה"כ את מתארת זוגיות טובה פרט לעינין הזה. אני מציעה להסתכל על חצי הכוס המלאה, ולא להיחפז לפסק זמן ולהפסקות בתקשורת, אלא לחדד את התקשורת ולבלות יחד, כן לבוא לקראתו ולתת לו פירגון על עצם הרעיון והיוזמה הנוכחית שלו.

במקביל- כדאי יהיה לבדוק מול עצמך את מה שהזכרתי לעיל, וגם- האם באמת הכל בסדר חוץ מזה? זאת בהקשר לכך שכשעושים נתק או פסק זמן, מגיעים למצב של יאוש ותסכול מהקשר, והייתי רוצה לשאול אותך האם יש עוד מקומות בהם את חשה כך, שצוברים אצלך את התסכול הזה, ואז הפיתרון שאת רואה הוא רק פסק זמן?

בברכה,