חגים

הי לירון,

קודם כל יש לציין לטובה את הדינמיקה ביניכם ואת האפשרויות, כל המיקסים, לבניית פרק ב' שהוא יציב וטוב.

אני חושבת שכדאי שנסתכל על כל החבילה.. כל אחד מכם מגיע עם הגרעין שלו, ולא תמיד פשוט לאחד את הכל יחד. בד"כ בחגים כשמתארחים זה לבטח קשה יותר.

אני שמה לב שאת יכולה לראות ומבחינה בכל המורכבות שהקשר הזה מביא עמו, ועם זאת רואה את הטוב- ואלו דברים חשובים שאולי בזכותם הקשר הזה ממשיך באופן נכון.

יש כנראה איזו אי נוחות מצידו לגבי לארח אתכם. יכולות להיות לכך הרבה סיבות, למשל- משווה את עצמו אלייך ולא חש שהוא יצליח להביא את התוצאה הנכונה. למשל, לאכזב את ילדיו שלו כי הם רגילים כבר הרבה זמן לאבא שהוא "רק שלהם" כשהוא איתם בשבת, ומתקשים יותר בסביבת ילדייך בבחינת "להתחלק" בו איתם. יתכן וזהו גם חוסר ביטחון שלו, ומשהוא לא יודע להסביר למה זה כך- אני מניחה שיש משהו בתוכו, אולי רגשי, שמקשה עליו להכניס הביתה, לתוך העולם שלו, לתוך מה שהוא בנה. רציונלית אני בטוחה שאין עם זה בעיה, אבל רגשית זה משהו אחר.

הדבר החשוב הוא שאת יכולה ויודעת לדבר איתו על הדברים. אולי כדאי שמעכשיו תבנו לעצמכם תוכנית, שהוא יבחר במהלך נניח תקופת החגים- חג, ערב חג או חוה"מ בו הוא מארח אתכם, מתי שנראה לו. לא כי את לוחצת, אלא כדי לבדוק מולו האם אכן יש משהו שעוצר אותו. נסי להציע להביא חלק מהאוכל או להיות אחראית על נניח סלטים ושתיה וכו' כדי להראות נכונות ועזרה.

נסי להעלות מולו את הסיבות שהצעתי לחוסר מוכנות מצידו - אולי עצם ה"חגים הכבדים" גם משפיע עליו, אולי עבורו זה צעד של מחויבות שהוא קשה לו כרגע, יכולות להיות באמת הרבה סיבות. ככל שתפחיתי את הלחץ, ורק תבררי, תתענייני, יהיה לך קל יותר. אני לא בטוחה שזה סימן לכך שהוא לא מחוייב אלייך או לקשר, אלא משהו פנימי שלו שעוצר אותו והוא מעדיף פחות להתמודד ולא להזמין.

בהצלחה רבה ושנה טובה,

עדי שלום,
קראתי בעיון את תשובתך. תודה.
אציין כי אין בעיה מבחינת ילדיו לפגוש אותי עם ילדי. הם מאד שמחים שזה קורה ונראה לי שהיו רוצים שנפגש יותר.
מה שהפריע לי - אכן מהבחינה הרגשית- זה שהוא עשה תכניות עם המשפחה שלו ושם אותי בצד. אפילו לא טרח לשאול או לבדוק מה אני עושה בחג.(הוא יודע שאנחנו משפחה קטנה ושאנחנו לבד)

אני חייבת לציין שלא נראה לי שמשהו מפריע לו- זה עניין של נוחות נטו.
הרי שנה שעברה שהמשפחה שלו היו עסוקים הוא ידע לדבר ולפנות אליי שנעשה חג יחד ופתאום השנה - אני בצד והוא עם המשפחה שלו.

ברמה הרציונאלית כמו שציינת אין לי בעיה עם זה אבל אני מרגישה שזה מעליב.
עכשיו מאוחר מדיי לבוא ולדבר על זה... ומה גם שזה כל כך רגיש שיכול להעכיר את היחסים.
אני כל כך פגועה מזה שלא בא לי אפילו להציע שנפגש בשבת או בסוכות או משהו דומה.

ושוב אני שואלת האם תחושותיי מוצדקות לגבי המקרה הספציפי הזה או שאני מגזימה?
יש לי תחושה שכל הזמן אני צריכה להבליג כדי "לשמור על הקיים"...

שלום שוב לירון,

אני מציעה לחכות אחרי החגים (ולא חייבים ליזום מפגש, גם לא במחיר של "לשמור על הקיים"), ולדבר. חשוב שאת תבהירי מה את מרגישה. אני לא רוצה לענות לך ש"הגזמת עם התגובה" כיוון שכך את מרגישה- וזוהי החוויה שלך, והיא לא סתם קיימת.

הייתי מכוונת אותך לשם אם הייתי חווה ממך כי אינך רואה את המקום שלו או מבינה את המורכבות שהוא מגיע ממנה. אך להערכתי את כן רואה את כל התמונה, ולכן כשאת מדברת על הקושי שלך- חשוב להעביר אותו אליו, ומותר לך מעט להתרחק ולהיות אותנטית, מאשר להבליג ולעצור הכל בפנים.

לכן אני ממליצה להעביר את חודש החגים על אש קטנה, להיפגש אם מתאים לך, לקחת את הזמן אם את חשה צורך- ולדבר על זה באמת כשחוזרים לשיגרה. מעבר לזה, חשוב שהוא יבין שמשהו קורה אצלך, חשוב שיבין שאת מתוסכלת או עצובה, להערכתי יש חשיבות שהוא יחווה ממך ש"לא הכל בסדר", לעומת "להבליג". כי ככל שתבליגי על יותר אירועים- הוא ימשיך לפעול כרגיל ולא יבין מה קורה. את לעומת זאת תרגישי שהוא לא מבין וחוזר חלילה. כדי למנוע מצבים כאלה, של כדור שלג, בהחלט מותר לך להיצמד לתחושותייך, לתת להן מקום ולהגיד - זה מפריע לי מאוד.

אשמח אם תוכלי לעדכן גם בהמשך,