אוף.... אפילו זה קשה

אני במערכת יחסים עם מישהו כבר 5 שנים. קשר שידע הרבה עליות וירידות ולפני חודש אפילו עברנו מיני פרידה לכמה ימים.יש אנשים שצריכים שכל הזמן ידחפו וינערו אותם כדי לקחת החלטות בחיים (כמו חתונה) וכזה הוא בן זוגי... כמעט בכל נושא בחיים שלו עבודה, לימודים, זוגיות אני זו שדוחפת ומעודדת ובועטת כשצריך. סיכמנו לאחר שחזרנו שברור לנו ששנינו אוהבים ורוצים להיות ביחד ולכן נלמד למצוא את ״דרך המלך״ שלנו... אבל מאז שחזרנו אני מרגישה שאני חיה בפשרה אחת בלתי נגמרת. אני תוהה לעצמי האם זה האחד ועל מה נלחמתי כל כך הרבה זמן. האהבה עדיין קיימת אבל התחושה הזו של התפשרות ובגדול ממש מציפה אותי. אני עוד מעט בת 30 ותוהה לעצמי איך זה ייתכן שבזבזתי כל כך הרבה זמן?? אני מפחדת מלהתחיל מחדש ואני מפחדת מהחלטות פזיזות ואני ממש לא יודעת מה לעשות... אנחנו מדברים מלא אבל מרגיש לי פתאום שאיבדנו את הכיוון המשותף כבר מזמן ופשוט לא רציתי לראות את זה... מה לעשות? איך מתקדמים?