שנה טובה ו...

הי עדן,

שנה טובה גם לך.

אני רוצה לעצור רגע את כל המחשבות מסביב ולנסות להרגיע אותך. התגובות שאת מקבלת מהסביבה, חלק גם מהסביבה הקרובה, הן תגובות טבעיות כמעט לכל בשורה שתשמיעי בפניהם. בד"כ אנשים מגיבים ככה למצבים מסוימים. לפעמים זה מתוך מקומות שלהם לגמרי- כמו למשל, קנאה, חוסר הכלה של המצב, המצב אינו עומד בגדר ה"נורמה" הסובייקטיבית שלהם והם מרגישים צורך להעיר, להגן, וכו'. לא את כולם צריך לקחת ללב- כי באמת, חשבי על זה כך.. גם כשאת מגיבה למישהו- את מגיבה מתוך המקום שלך, מתוך האמונה, אורח החיים, הניסיון, החוכמה והידע שלך. ורק שלך.

ומשם את מקבלת גם את התגובות. מי שחיה עם הבחור, מי שחווה אותו יומיום- זוהי את. מי שמקבלת את הסימנים הנכונים לחתונה- זוהי רק את. מסביב הכל יכול להראות אחרת. זה יכול להרים גבה, זה יכול לעקם פרצוף. בסדר. אנחנו מקבלות את זה כפי שזה.

אנשים בהחלט מתחתנים בפרקי זמן גם קצרים משלכם, ולא כי הם דתיים. לפעמים, בפרקי ב' ובמצב כזה בו את בטוחה שמצאת את האחד- אין כ"כ מה לחכות. עבורו זה פרק א' וזה משמעותי לא פחות. אבל במקום להתעסק עם הסברים והצטדקויות מול הסביבה, התעסקי בריגוש ובהכנות לחתונה. זכרי- תגובות תמיד יגיעו.. גם אם הוא היה מפרנס "עצום", חכם, עם דיפלומות ודוקטורט במדעי המוח. אנשים מגיבים, אוהבים להעיר, זה חלק מהישראליות שלנו וכן- גם מהאישיות שלנו. נסי להיות בסביבה מפרגנת ואוהדת.

לגבי החברה שלך, אם תרצי להיכנס איתה לזה- ואם אכן אתן קרובות כפי שתיארת - נסי לבדוק איתה מאיפה מגיעות התגובות האלה, למה היא התכוונה ואיך היא רואה את מה שהיא רואה. אני רוצה שתקחי גם את דבריה בערבון מוגבל, וזכרי את ההיסטוריה הרומנטית שלך (לא משנה עם מי, משנה שהיא יודעת על זה) ועל "הצד השני" בו היית. נסי להבין שכשאנשים יודעים עלייך כמעט הכל- הם מצרפים זאת, חלק חלק, ו"מורשים" לשפוט אותך על התנהלויות כאלו ואחרות שלא מסתדרות להם עם ה"שכל הישר" (שהוא למעשה יכול להיות מקביל לחשיבה חברתית כוללת, נורמות ותרבויות "מוסכמות" בחברה).

לסיכום- את מתחתנת, את מתמסדת עם בחיר ליבך. לפני שנה כשהיית מגיעה לכאן לעדכן אותי, היית חושבת שעוד שנה תכתבי לי בשורה כזאת? :)

בהצלחה רבה ובשעה טובה!

:)
אין ספק שלפני שנה לא הייתי בכלל חושבת על זה!
נכון שכל אחד אומר את הדברים מהמקום שלו ומהניסיון שלו וכל הדברים שמאפיינים אותו כמי שהוא. אני לא מצדיקה את עצמי בפני אף אחד. אני שלמה עם ההחלטה. אבל אני מודה שכל זה מערער אצלי משהו – לא בבחירה שלי בו, אבל אולי בתזמון. וכן, זה גורם לי לתהות אם יש משהו שפספסתי. אולי אני שוב ככ רוצה להתחתן ואני לא רואה דברים. אולי אני משכנעת את עצמי. אבל אני עדין חושבת שהפעם זה אחרת לגמרי. אני חושבת על כל הסיבות שבגללן התגרשתי ואני לא רואה את זה בקשר שלנו. אני מסתכלת על כל החודשים שעברו ולא רבנו פעם אחת!!! אמא שלי טוענת שאני דואגת כל הזמן שיהיה לו נעים ונוח. אני לא חושבת שזה שלילי כי זה לא בא על חשבוני, אני לא מבטלת את עצמי. אני חושבת שאני הרבה יותר מעריכה אותו ואת הקשר שלנו וחזרתי להיות אני. תמיד הייתי אישה שרצתה להיות אישתו של ולכבד ולהעריך אבל במובן הטוב. אני אולד פאשן בדברים האלו. אני עדין אישה חזקה ואמיצה ואני יכולה לעשות הכל והתקופה שהייתי לבד עם הילדה שלי הוכיחה את זה. אבל אני גם אוהבת להיות האישה של הגבר שלי וגם לדעת להתפנק מהגבר שלי. אני באמת מרגישה שאני הרבה יותר נותנת לו את המקום הגברי שלו (שוב, במובן הטוב) מה שלא עשיתי עם הגרוש. הוא גם לא היה מוכן למקום הזה פשוט כי הוא לא היה גבר. אני יודעת שהעניין הנוצרי בעייתי בחיים פה במדינה אבל אני מאמינה שאפשר להתמודד עם זה. אני יודעת שהצבע אולי לא תמיד עובר מסך ויש אנשים שזה כואב להם בעיניים – זה ממש לא מדאיג אותי. ואני יודעת שאין לו מקצוע או כסף אבל יש לו ראש ואני בטוחה שנסתדר. כולם מדברים על עניין הזמן.
החברה שלי, מאיפה היא באה. נתחיל בזה שהיא באמת מכירה כל פיפס שקשור אלי. היא לא מכירה אותו כי היא חיה בחו"ל, אבל אין משהו שאני לא מספרת לה. היא לפני חתונה בעצמה ונמצאת במקום ממש טוב בחיים שלה בכל התחומים. היא באמת הגיע למנוחה ונחלה בשנה האחרונה, כך שאין פה עניין של חוסר פרגון או קנאה. היא חושבת שילדותי שאנחנו ממהרים – בא לנו להתחתן אז אנחנו מתחתנים. בלי יותר מידי מחשבות. עשינו קעקועים שיצאו קשורים ויזואלית אבל הסיבה לכל אחד מהם מבחינת כל אחד מאיתנו שונה – אז היא חושבת שגם זה ילדותי – כמו שני ילדים בני 16 שמקעקעים משהו שקשור לשניהם ככה סתם.

ואם אני ממשיכה לטחון ולחשוב... היה לי את אורי באופן כזה או אחר. והיו פעמים שבאמת רציתי לחשוב שאולי זה יקרה בינינו. באמת. הוא בחור טוב, ראש על הכתפיים ואמא שלי בטוח היתה מרוצה (למרות שהוא עובד ברווחה ולא מרוויח משהו, אבל המשפחה שלו במעמד מסויים וזה קונה אותה). אבל הוא מנותק ריגשית בכל דבר ועניין, והחיבור שלו לליאה לא היה אף פעם מעבר. ותמיד אמרתי לעצמי – לא משנה מה, זה לא יעבוד כי עם ליאה זה לא זה. והיה עוד אחד מהחבורה שאמא שלי בטוח היתה מרוצה – הוא ממש עם ראש, והוא כלכלן, הוא וליאה זה גם סיפור אהבה. הוא יבוא ויעשה וידאג והכל! תמיד אמרתי שאם הייתי מצליחה להימשך למשהו בו אז בטוח הייתי מתחתנת איתו. אבל אני ממש ממש ממש לא נמשכת... ואני מכירה אותו מספיק זמן כדי להתרגל ולמצוא את הדברים היפים. ולא. פשוט לא. מה שאני באה להגיד זה שהיו לי מחשבות כאלו ואחרות גם על גברים אחרים פוטנציאלים במובן כזה או אחר. והתשובה היא לא.
אתמול הוא ישב עם שני חברים שדיברו איתו על הילדים. איך הוא יתמודד עם ילדים יהודיים? מה יקרה כשהבן יבקש בר מצווה והוא לא יוכל לברך או לעמוד איתו בחופה. וזה גרם לו להתערער על משהו. הבנתי שזה יותר בעניין הגיור. אמר שאולי הוא יתגייר בשביל הילדים מתישהו בעתיד אם הוא ירגיש צורך בכך. היה לנו בוקר מוזר בעקבות השיחה. וגם אם הוא יתגייר הוא לא מתכוון לשנות משהו באורח החיים שלו. וזה בסדר מבחינתי – הרי אני מוכנה לכל החיים איתו כפי שהוא עכשיו. ואני בטח לא ארצה שהוא יעבור גיור בשבילי או בשביל משהו שאמרתי או ביקשתי. הוא צריך להיות הכי שלם עם זה בעולם. אבל אז אמרתי לו שאולי הוא צריך עוד זמן לחשוב, לבדוק, אולי לא נכון לו להתחתן עכשיו אפילו שהכל כבר סגור ומשולם. אני התכנסתי בתוך עצמי פתאום, תפסתי את הראש לקראת כל הצעד הזה. והוא לא אמר את מה שככ רציתי לשמוע כמו בחורה נורמלית – אנחנו מתחתנים ואני אוהב אותך ופה ושם. הוא פשוט לא אמר כלום. אחכ שדיברתי איתו הוא אמר שהמחשבות זה רק על עניין הגיור וממש לא על החתונה. אני מקווה. אני לא רוצה שבעתיד הוא יתחרט על משהו בהקשר של הדת והילדים...
בקיצור... כל מה שתייעצי לי יתקבל בהרבה ברכה...

הי שוב,

אני אחלק את התשובה ל-2: אחד, הוא מה שקורה אובייקטיבית לפני צעד כזה, ושתיים, מה שקורה לך.

באופן אובייקטיבי וטבעי- תמיד, תמיד לפני צעדים כאלו ובראשם חתונה- יש איזה הרהור. הרהור, אפילו יותר, מביאים אותנו לחשוב: רגע, זה באמת זה? אני לא טועה? אולי אני טועה וזה לא זה, אלא אני משלה את עצמי? אנחנו באמת שייכים אחד לשני? השאלות האלו מביאות איתן המון מידע, והמידע גם זורם מהסביבה כיוון שיש משהו לא מודע שאנחנו משדרים, כשיש לנו את הספק (הטבעי שתמיד מגיע) הכי קטן. והסביבה יודעת לבלבל אותנו אפילו יותר- כמובן שמדובר באנשים קרובים, אבל לעיתים הם משקפים לנו משהו וזה עלול לערער את הביטחון.

משהו כן עולה לי ממה שאת כותבת, לגבי התהליך שלך עם עצמך: האחד, לא רבתם בכלל. זה טוב ואידיאלי לא לריב, אך אולי זה אידיאלי מדי. עם זאת- כן יש הידברות וכן יש שיחות. השאלה היא האם יש "אימון בקונפליקטים" - האם יש איזו "התעמלות" כזאת, לנהל חילוקי דעות, או אם יהיו- האם את תרגישי בטוחה להביא את דעתך, וזה מה שמביא אותי לחלק הבא-

מישהו מהסביבה זרק לך שזה נראה שאת תמיד רוצה שיהיה לו נוח ודואגת שהכל יהיה בסדר בגיזרה שלו (אולי אתה לא שלם? אתה בטוח, צריך עוד זמן?). נדמה לי שכתבתי לך בעבר על זה - שכשאת כל הזמן בודקת דופק, לפעמים הבחור עלול להרגיש משהו לא יציב, משהו שדורש עוד מחשבה.יתכן וזה בכלל לא הכיוון, אגב, אני משערת.

מעבר לזה- המחשבות על גיור: צודק. זה רציני, זה לא פשוט ולא יהיה לכם קל. לא בברית ולא בבר מצוה. מהבחינה הזאת הממסד וכל הדבר הזה שנקרא "יהדות" הוא קשה ונוקשה. לטוב ולרע. יהיה צורך לשים על זה דגש ולקבל החלטה, וזה ברור שזה מעלה הרבה מאוד מחשבות.. כמובן יותר קל כשאת הצד היהודי, אבל עדיין. גיור צריך לבוא ממקום אמיתי, אותנטי, שמאמין שזה אכן צעד נכון, שרואה ביהדות משהו שהוא מחובר אליו. את צודקת שכל עוד זה לא שם- זה לא שם.

לגבי הבחורים שציינת- אני גם כמוך מרגישה שהפעם מדובר במשהו אחר לגמרי. באופן כללי כל מה שתיארת הוא טבעי לשלב הזה. מדובר בהחלטה הרת גורל- ממש ככה- כי היא משפיעה עלייך, על הבת שלך, על התא שלך, על המצב והסטטוס- על הכל. הכל יראה אחרת משלב החתונה ואילך. ולכן, כל מחשבה שעוברת לך- כבודה במקומה. עבדי אותה, חשבי עליה, ושחררי אותה כשאת "מיושבת", כשאת רגועה.

היי עדן – סליחה מראש!

את חטאיי אני מזכיר היום...אני מודה מודה מודה שאני עוקב אחריי ההתכתבות שלכם מן היום הראשון, ובמילה אחת – מרתק!!!

מכיוון שאת מקבלת טיפול צמוד ואישי מעדי אז חשבתי שכל מילה שלי עלולה רק לבלבל ואולי אפי' להזיק, אבל אני מרגיש שהגיע הזמן להביע גם את דעתי, ואני מבקש ממך לקחת את כל מה שאני אומר בעירבון מוגבל מאוד, קחי רק את הדברים שאת רוצה וזרקי את השאר לאשפתות.

אז הנה דעתי הפרימיטיבית משהו...

כפי הנראה את עדיין לא בשלה ולא מוכנה במאת האחוזים לקשר הזה למרות שעבורך הוא הטוב ביותר שחווית אי פעם, אני מבין את הקושי שלך ורק רוצה לגלות לך לצערי... שהוא רק יילך ויחמיר, קשה עד מאוד ללכת נגד הזרם כ"ש בן בנו של כ"ש...נגד ההורים/החברה/הממסד/וכו' וכו', אלא אם את בחורה קשוחה, עצמאית, דעתנית, אמיצה, אחת ששמה -------! על כל העולם וגרושתו, אולם כל זמן שאת לא חיה וגם לא מתכוונת לחיות על אי בודד ולעשות מה שבא לך, אז למהלך הזה אין סיכוי. נקודה.

– הייתי מציע לך לחשוב מהצד – יעני מלמעלה על הסיפור בלי רגשות ונגיעות אישיות...תחשבי על הבחור שרואה שאת עושה מאמצי על להכשיר אותו בפניי כל מי שלא רוצה לשמוע...אז נכון, שהוא מוחמא והדבר יוצר אצלו הערכה ומגביר את האהבה שלו אלייך, אין ספק שאתם נמצאים בשלב הזה ועד כאן הכל טוב ויפה, אבל...מה יקרה בעוד שנה שנתיים? כשיצוצו הקשיים כפי שיש לכל זוג עלי אדמות, מה אז? תני לי סיבה שהוא יירצה להלחם על הקשר שלכם, הדבר הכי קל עבורו יהיה לומר – אנחנו לא מתאימים ולעזוב! מראש חשבתי כך רק שלא רציתי לאכזב אותך...

- תחשבי עוד קצת...מה זה אומר עלייך שאת מוכנה לקחת אותו – אדם שהוא > לא מהתרבות שלך > לא מהעדה שלך > לא בצבע שלך... בתור גבר הוא יכול לומר לעצמו – אין לה מישהו אחר – לכן היא נלחמת עליי, לכן היא מוכנה לקבל אותי כפי שאני.
-
כתבת שאת לא נותנת מעצמך...זה יפה מאוד כל הכבוד לך! אבל את בעצם "מוותרת" על כל העקרונות שהבאת מהבית, מה זה אומר עלייך? מה זה משדר לגבר שלך???

אני ממש אבל ממש מבקש את סליחתך, אבל אם כולם אומרים לך או רומזים לך שזה לא מתאים ולא משנה מה הן הסיבות...אז פשוט תשחררי,

אני מצטער שלא הצלחתי להתאפק הפעם...אבל טוב מאוחר מלא כלום.

בהצלחה בכל דרך שתבחרי – גמר חתימה טובה!
בני

קודם כל תודה.
אני חושבת כמה דברים כשאני קוראת את הדברים שלך.
קודם כל – אני לא מוכנה לקחת אותו, אני רוצה לקחת אותו. הצבע שלו ממש לא מעניין, עדה – כולנו בזוגיות עם אנשים שלא מהעדה שלנו, תרבות – אין יותר ישראלי ממנו. כך ש... למעשה רק הדת בת.ז. היא זו ששונה. מי שלמד והתחנך בבתי ספר יהודיים, שירת נאמנה את מדינת ישראל ואפילו נפצע בפיגוע פה בישראל ובעקבות זה נהרסה לו קריירה שלמה – מבחינתי אין יותר ישראלי מזה. זו התרבות הישראלית שאנחנו חיים בה, שאני חיה בה.
על העקרונות שלי מהבית אני שומרת – אני בחורה שהיהדות חשובה לה. הילדים שלנו יהיו יהודים לכל דבר ועניין. המסורת היהודית תישמר בבית. יש הרבה דברים שהתערערו בי הרבה לפניו – עוד בתקופה בה חשבתי על גירושין. וזה לא רק זה – זה הרבה דברים שלא אהבתי בשם הדת בחיים האישיים שלי שאולי לא עקבת אחריהם ואולי לא ממש כתבתי אותם. את אבא שלי שאני הכי אוהבת בעולם. אבל לו תמיד היה אכפת מהחברה, מהסביבה, הרבה יותר מאשר מה הבת שלו רוצה וצריכה. וזה בסדר – הוא חי בחברה כזו. אבל כשזה מגיע לריחוק במשפחה זה גורם לך לבקר הרבה דברים בדת ובעקרונות. מה שפעם היה חשוב מקבל חשיבות אחרת לאור החיים והדברים שעוברים – ואלו בדיוק העקרונות שלי שהתשנו.
וכל הסביבה שאומרת – זה ממש לא קשור לצבע ותרבות, זה קשור לזמן. זה קשור לעובדה שאנחנו כמה חודשים ביחד וכבר מוכנים להתמסד. לאנשים קשה לקבל את זה מכל הסיבות שבעולם, ויש כמה מהם אני באמת חשובה להם שרוצים שאחכה כדי לוודא שזה אכן זה. ממש לא קשור לדת.
הגרוש שלי היה יהודי, גרנו לפני הנישואים שנתיים והבאנו ילדה לעולם. הוא מעולם לא נלחם עלי, עליה, עלינו.
מי שילחם זה מי שחשוב לו – לא משנה צבע, גיל, תרבות. משנה הבסיס האיתן שיש בין בני הזוג, שיש במשפחה.
מי כמוני יודעת שפערים רק הולכים וגדלים, מי כמוני יודעת שבעיות והתמודדויות מלוות אותנו בכל החיים. השאלה אם יש מי שמוכן לכל זה. הגרוש שלי רק הדגיש את הפערים ולא היה מוכן לגשר – כמו שעושים בזוגיות (וזה לא משנה על איזה פער אנחנו מדברים). אבל אם הזוגיות באה ממקום של לקרב, להתפשר, לחיות אחד עם השניה – זה יכול לקרות!

לא רבנו – אני רגילה לריבים אחרים. ריבים שכוללים צעקות וקללות ומה לא... יש לנו חילוקי דעות, אנחנו פשוט מיישבים אותם בשיחות ולא בריבים. קורה שמישהו מאיתנו לא מסכים עם הצד השני ושנינו אומרים. אנחנו פשוט מדברים על הכל – גם על מה שלא נעים. אני לא מרגישה שהיה משהו עד עכשיו שרציתי להגיד ולא אמרתי. אני מקווה שלא פיספסתי. לא רבנו בקטע של – לא מדברים עכשיו, מפנים את הגב וכו'... ואני שמחה כי ממש אין לי כוחות לריבים כאלו. דווקא אני מרגישה מאוד בטוחה להגיד לו דברים כי אני מרגישה שידי על העליונה ואני אסביר. בגלל שאני הצד שמכתיב את העניינים בשל המצב הנתון שלי – גרושה+1, אני חייבת להיות זו שתתן את הטון – בגדול. אז אני מרגישה המון ביטחון, אני מרגישה שהוא צריך להתאים את עצמו יותר אלי מאשר אני אליו. וזה פשוט זורם ככה. הרי אני מכתיבה את הרוב כי יש לי ילדה שאני צריכה להגן עליה, לחנך אותה, לדאוג לה – וכל הורה משנה הכל לפי הילד שלו. אז אני ממש לא מפחדת להגיד דברים ולתת גבולות.
אמרת משהו על בדיקת הדופק, אבל הרגשתי שאני חייבת. זה משהו שאין ממנו דרך חזרה. אנחנו הולכים להתחתן והולכים לעשות משהו שיש מי שלא יאהב ויסכים. אני צריכה לדעת שהוא 100% איתו מול הכל וכולם. אז הייתי חייבת.
הגיור חייב לבוא ממנו ואך ורק ממנו. למרות שאין לי מושג איך הוא יעשה את זה (אם הוא יעשה את זה). זה תהליך נוראי מכל הבחינות, זה תהליך של כפייה (מנקודת מבטי – למה מי שרוצה להיות יהודי חייב לשמור שבת למשל?). אבל אני לא מתכוונת לדחוף לשום כיוון. ברור שהיה הכי כיף ונוח אם הוא היה יהודי. ואני מאמינה שאפשר להסתדר בברית ובבר מצווה ובכל דבר אחר (לו עשה רב ברית, אז כנראה שיש דרך).
אמא שלי ממשיכה לטעון כמה שכל זה טעות ואבא שלי ממשיך לבכות על העניין. כואב לי עליהם מאוד, אבל אני יודעת שאצל שניהם זה לא בא ממקום הגיוני. אמא שלי לא רוצה בכלל הכסף וצובעת את זה בדת, אבא שלי היה יכול להשלים עם זה אבל לאישתו זה תירוץ מצויין לנדות אותי מהמשפחה סופסוף. וכואב לי, כואב לי מאוד...
מה דעתך על מה שבני רשם?

הי שוב עדן וערב טוב,

לגבי התנהלות מול קונפליקטים- נשמע שאתם יודעים להסתדר. אני לגמרי מבינה שאת ה"טון" המנהיג ולפיכך משתדלת גם לשמור על איזון ולתת לגבר האמיתי להוביל את הקשר. סה"כ מהבחינה הזאת אני לא חושבת שפיספסת משהו.

אני לא יודעת להגיד לך אם הוא לגמרי שם או לא- זה רק את תדעי, וזה בהחלט קשור לרמת הכנות והשקיפות שלכם וכן למה שאת "מריחה" בקשר. אני רק יכולה להגיד לך שמההיכרות האינטרנטית שלי איתך (מצחיק, היא מתפרסת על כמה שנים לדעתי..) - את לא סתם "מרגישה" כשאת מרגישה. בד"כ האינטואיציות שלך צודקות, ואת מכירה את עצמך כ"כ טוב..

לגבי גיור- אני לא בטוחה שזה המקום הנכון להיכנס לנושא הזה. אני כן יכולה להגיד לך שכשאדם מגיע לגיור באמת "מכל הלב", ז"א, הוא מרגיש שיעודו הוא להיות יהודי, שהוא אדם מאמין לחלוטין וכל היתר- התהליך הזה יכול להיות חיובי ובעל משמעות אמיתית- כל עוד עושים אותו מול האירגון או הרב הנכון, וכל עוד יש חיבור פנימי אמיתי שמאפשר בכלל לקבל את התהליך הזה נכון. לגבי הרב שעשה לו ברית וכו'- שוב, אני לא רוצה להיכנס לזה, כיוון שכאן אני כבר נוגעת באמונות ובתרבות ממנה אני מגיעה- ואני לא משוכנעת שהתשובה שלי תסייע.

ההחלטה שאת תגיעי אליה בסופו של דבר, היא החלטה שתהיה רק שלך. כל אחד אומר את דעתו, ובניגוד לאנשים, חברים וגם לדעות מהפורום, כמו של בני למשל, אני לא מכניסה את האמונות ואת ה"דתיות" שלי, כי תפקידי בפורום הזה הוא לכוון אותך או לשקף לך התנהלויות שאני מבחינה בהן (ולא תמיד אני צודקת), ולפיכך לתת לך עצות- על סמך הקצב והמקום בו את נמצאת. להגיד לך "תחיי כך וכך" מתוך אמונה פרטית שלי- היא לא המטרה. המטרה היא לעזור לך להבין מה את עוברת כרגע, ולסייע לך לקבל החלטה, ולא לתת לך את התשובה.. כיוון שה"תשובה" היא בעיקר מה שמתאים ונכון כראות עיניי, וכי מי אמר שזאת התשובה שלך? ונניח ותגיעי לאותה תשובה- היא אמורה לבוא מתוך הדרך הפרטית שאת עשית אליה.

בני למשל כן יכול להגיד לך מה הוא חושב- בדיוק כי הוא גולש כאן ומביא את דעתו וזה תפקידו (וזה בסדר גמור "להתערב" בדיון כי סה"כ זהו פורום חשוף שזוהי מטרתו בין השאר).. זה בהחלט משקף שיש עוד דעות, שיש גם צד כזה- שפתאום מאיר בזרקור גדול מציאות שאנחנו נתקלים בהם- אותם אנשים שהם לא יהודיים, וגרים בתוך מדינה יהודית, על כל המשתמע. זה נושא ענק, לא פשוט, ויש לתת עליו את הדעת בהחלט. ואולי שווה לדבר עם זוג שעובר משהו דומה.

לגבי ההורים- כן, כואב להם כצפוי, וכבר הסכמנו מראש שכך יהיה. התגובות ילכו ויהיו מורכבות ככל שתגיעו לתאריך החתונה. יש לעשות עבודה רצינית ואני מבינה שאת ממש בתהליך הזה כרגע. כמובן, שאם הוא היה מגוייר בשלב הזה, או בתהליך של גיור, דיינו. מבחינת סטטוס, הורים, חברתית, הכל- את במקום אחר. אבל שוב.. גיור ושינוי לאום הוא בפירוש שינוי זהות- חיבור למקום אחר, שב"טבעי" לא נולדת אליו. ולכן אם תשאלי - כל מי שהתגייר, מתוך מקום של אמונה אמיתית - הוא בוודאי יגיד לך "אני נולדתי יהודי, רק הפכתי את זה לרשמי". ועד שבן זוגך לא יהיה במקום הזה מעצמו - יהיה קשה מאוד להביא אותו לשם.

וכן, אני מסכימה שזה חומר למחשבה..

עבר עלי לילה לא פשוט – שלי עם עצמי. המון מחשבות, תהיות, חששות. קראתי את תשובתך בלילה, ושוב הבוקר (כמו תמיד, אני קוראת כי אני כבר רוצה לקבל תשובה, ואז קוראת שוב לעכל ולעבד) ובסופו של עניין הגעתי למסקנה. אני סתם בסרט עם עצמי!
אני שמה לרגע את עניין הדת כי מבחינתי זה האישו היחיד שאפשר להגיד עליו משהו. מדובר בגבר שלקח את שתינו בכל מובן שיכול להיות. גבר שבא איתנו ביום הראשון ללימודים כי אבא שלה לא בא, שלוקח את הילדה בבוקר כשהיא מבקשת, אוסף אותה בסוף היום כשאני נתקעת – או סתם כי היא ממש רוצה אותו. וכל זה על חשבון העבודה שלו והזמן שלו. אני חושבת שזה אומר המון, וזה אומר עד כמה הוא בעניין. הוא הכניס את כל המשפחה שלו לסיפור, ואותנו אליהם. האחים שלו מתייחסים לילדה שלי כאל אחיינית וההורים לאט לאט כאל נכדה (פשוט לא נפגשו יותר מידי וזה מכוון גם מבחינתי). אולי הכל קורה מהר, אולי זה לא הלו"ז שעובר לכולם בראש ואולי המון דברים. אני זוכרת שמהתחלה את אמרת לי – דברים טובים קורים. והדבר הטוב הזה, הכי טוב – קורה.
מבחינת הגיור – תהליך כזה או אחר, זה באמת לא משנה ובטח שלא העניין לדיון. אבל זה באמת משהו שצריך לבוא ממנו. אני חושבת שהעובדה שאני יהודייה, שאנחנו חיים במדינה יהודית, הילדים שלנו יהיו יהודים וכל החיים פה לפי המהות היהודית – אולי בגלל זה אני בטוחה בצעד הזה. אני יודעת שקודם כל הם יהודים. זה לא שאני מתחתנת עם נוצרי במדינה נוצרית ואז לשמור על היהדות זה באמת קשה והילדים באמת יוצאים מתוסבכים. אני גם לא בונה את המשפחה עם מישהו שאין לו צל של מושג ביהדות, שלא חווה חיים יהודיים במדינה הזו. אז... אולי זה מקל עלי במחשבה ובהרגשה. ומקל עלי כי אני יודעת שיהיה להם פחות מבלבל כי כל הסובבים אותם חיים חיים יהודיים. ובמקביל אני כמובן לא מתכוונת להסתיר את החלק הנוצרי של המשפחה שלהם, של אבא שלהם. אבל גם הוא מעדיף שהם יהיו יהודים לאור כל מה שעבר.
אני יכולה לדבר עם זוג דומה, אבל כל מקרה לגופו. הוא באמת נוצרי רק בת.ז. שלו. הוא לא עושה שום דבר שקשור לנצרות. לא כנסייה, לא תפילות וברכות, הוא אפילו לא מצטלב בכוונה כלשהי. מעולם לא רצה להתחתן למשל בכנסייה. הוא לא מחובר לזה. אז מעבר ל"חג שמח" בכריסמס בפסחא, אין שום דבר שהוא עושה או חשוב לו לעשות. כך שלא הולכות להיות פה מריבות על הדת. נכון שיכול לצוץ משהו, אבל זה כמו כל דבר אחר שיצוץ. ואולי הוא בכלל יהיה בכיוון של להתגייר...
יש מי שיגיד –עכשיו את לא יכולה לראות את מה שתראי בדיעבד בעוד תקופה כלשהי. נכון, מסכימה. אבל אף פעם לא נדע - אז לא נתקדם? נכון שמדובר פה בצעד ענק והחלטות גורליות (אני מתכוונת בעיקר לילדים) אבל אני עדין מרגישה שזה משהו שאנחנו יכולים לעשות.

כל הבלבלות נובעות מהרבה לחץ מההורים שלי - בעיקר אמא שלי... חוץ מזה אני מרגישה בטוחה בגבר שלי! אני פשוט צריכה לעבור את זה וזהו.
יש לי היסטוריה שלמה עם אמא שלי והלחצים שלה עלי שגרמו לי להחלטות כאלו ואחרות... ואני חושבת שהפעם אני פשוט מחליטה סופסוף להקשיב לעצמי ולמה שמתאים לי. אפילו על הגירושין הייתי צריכה להסביר לה ולשכנע אותה למה להתגרש, היא באמת רצתה שאשאר איתו (שיהיה לי קל כלכלית... זה שהוא איים עלי זה משהו שאפשר לחיות איתו כנראה... הכל בשביל הכסף).
זהו, אני שלמה! אני צריכה לעבור את תקופת החששות ולעשות את הצעד הזה, ומה יהיה יהיה – יהיה טוב!!! הכי טוב שיכול להיות!
אני באמת מרגישה שהקשר הזה שונה והוא מושתת על המון הבנה הדדית, פתיחות ושיח – וכמובן אהבה!

הי עדן,

אני שמחה שאת מגיעה להחלטות לאט לאט. בסופו של דבר זוגיות היא דבר מאוד דינמי ולא פעם מי שאנחנו מתחתנים איתו היום הוא לא המישהו של המחר והמחרתיים..

בהזדמנות זאת אאחל לך מזל טוב והרבה בהצלחה בדרכים החדשות.

כידוע, הפורום נועד להתייעצויות בעיקר סביב נושאים כמו מערכות יחסים, זוגיות ואינטימיות. מדי פעם "הרשתי" לעצמי לעבור את הקו הזה ולתת לך מענה יותר מפורט, לאורך תקופה בה הרגשתי שאת זקוקה לזה. אך לצערי לא נוכל להמשיך כיוון כזה, של יעוץ אישי כאן מעל דפי הפורום. שכן הפורום כמובן לא מחליף יעוץ מול איש מקצוע (לא פעם זה עלול לבלבל גם).

אני כמובן מזמינה אותך לכתוב לי למייל, בהנחה ותרצי כיוון או המלצה על איש מקצוע שניתן להתייעץ עמו, באופן כזה שיוכל לעזור לך גם לראות את כל התמונה (לאו דווקא סביב מה שהעלית כאן ביממה האחרונה, אלא בכלל, אם תרצי).

מאחלת לך הרבה הרבה בהצלחה, ולכל יעוץ ממוקד לגבי הזוגיות - אנחנו פה בשבילך.

בברכת הצלחה רבה!

היי

שמח שהצלחתי לעורר בך אי אלו מחשבות, ותתפלאי...שמחתי לגלות שאת כן חזקה ועומדת מאחוריי ההחלטות שלך,

מי אני שאומר לך מה לעשות ואיך -

הבחירה לטוב ולרע בידיים שלך בלבד, אני מניח שלו היו לך פרטנרים ברמה שלו והם היו יהודים כשרים או בצבע שונה(ולא אני לא גזען, יש לי חברים מכל המינים ומכל הסוגים.) - לא היית פוסלת אותם...רק בגלל זה...

החיים זימנו לגוזלית ולך בחור טוב מבית עוד יותר טוב שמכבד ומקבל אתכם כפי שאת אוהבת וזה מספיק דיי והותר כדי לחשוב על מיסוד הקשר במוקדם או במאוחר, (ושימותו הקנאים מכל הצדדים).
-
יש לי רק הערה אישית וקטנה – בתור יהודי פשוט הקשור אלייך דרך > "כל ישראל חברים" או אם תרצי דרך > "כל ישראל ערבין זה לזה"! תמסדו את הקשר רק לאחר הגיור מרצון של הבחור, ונאמר אמן.

בהצלחה
בני