נמאס לי כבר מהכל!!!

היי
אני מעדכנת את המצב- אתמול בלילה כל העניין הגיע למצב שרבנו ריב ענקי עם צרחות וצעקות וקללות, ואמרתי לו שמפריע לי שהוא מדבר על נשים אחרות כשאנחנו בחברה, הוא אמר זה מה יש תתמודדי, אמרתי לו למה כל החמש שנים האלו לא התנהגת ככה? הוא אמר תמיד הייתי ככה אבל בגללך לא התנהגתי ככה.
בקיצור הגעתי למסקנה שכל מי שמתחתן מטומטם, אני מצטערת על הרגע שהתחתנתי איתו, והאמת- אני בטוחה שאם לא היה לנו את הילדים לא הייתי נשארת איתו עוד חצי שניה, ולא בגלל שאני לא אוהבת אותו אלא בגלל שההתנהגות שלו מעצבנת אותי.

בקיצור רבנו אתמול ריב ענקי וזה לא חדש אנחנו רבים ככה כל הזמן ואז למחרת נרגעים, אבל מה שמעצבן שאין כבר רצון להיות בקרבתו, לחבק אותו , להיות יחד במצב אינטימי, מאוד אהבנו לשכב והיינו עושים המון סקס, היום זה לא מעניין אף אחד מאיתנו, אני ממש נמשכת אליו אבל כל המצב מוריד לי את החשק, אני האמת היום בבוקר חשבתי לעצמי שאולי הוא בכלל בוגד בי (למרות שאין כרגע שום סימנים מוזרים המאשרים זאת) ובכלל התחושה הכללית שהוא לא שם עליי בכלל, אתמול ישנתי בוכה לא עניין אותו....

איך בכלל מתגרשים? איפה פותחים תיק ? נראה לי האמת שזה הדבר הכי טוב ונראה לי שזה מה שאעשה, אין לי כבר תקווה שמשהו ישתנה, אם אישה אומרת לבעלה שרק יפסיק להעיר על מראה של פריחות לילד אנשים ובגלל שהוא לא רוצה להפסיק להתנהג כך אין לו בעיה לוותר על המשפחה שלו, כנראה שהוא לא מספיק טוב בשבילי, אני באמת יכולה למצוא משהו באמת אמיתי וחבל לי להיתקע אם זה לא מתאים.
כל הקסם שהיה לי עם בעלי הטיפש זה שהרגשתי תמיד שהוא אמיתי ונאמן עכשיו שנפתחו לו העיניים זה מעצבן ולא מתאים, הוא השתנה לגמרי וזה מרגיז.
האמת שהדבר היחיד שטוב בו זה האהבה שלו לילדים והם מתים עליו לכן אני לא עושה צעד אני לא רוצה שיגרם להם נזק,באמת שיאמר לזכותו הוא מת עליהם מטפל בהם אוהב אותם, ברור שאם נתגרש זה יכאב גם לי אבל המצב נהיה כבר בלתי נסבל.

שלום גלית,

אני מבינה שאת מאוד נסערת וכועסת כבר זמן לא מבוטל על בעלך. זה בטח לא פשוט לך ובטח לא לילדים להתמודד עם דבר כזה.

את כותבת שמה שהחזיק אותך כל השנים בזוגיות זה המראה שלך. נשאלת השאלה האם זה הדבר העיקרי שאת נאחזת בו או שבאמת בתוך הקשר שלכם, ובתוכך כאשה, כאדם- את מבינה שיש מכלול שלם מעבר לכך.

אני מבינה שהפירגון והקרדיט שלו לגבי המראה שלך הוא חשוב לך, וזה באמת חשוב. אך כאשר השנים דופקות והזמן עובר, מעבר לכך שהמראה כבר לא נשאר אותו מראה, יש הרגל ויש שיגרה - ויחד איתם גם חילוקי דעות לפעמים - ולכן הזוגיות נכנסת למצב אחר לגמרי, מצב שבו צריך לטפח אותה, לעצור ולדבר, לדון על הזוגיות ביחד ולבדוק מה כל אחד מרגיש. יתכן ובמשך השנים הצטברו אצלו ובטח גם אצלך כל מיני נושאים לא פתירים או כל חיכוך אחר. המראה שלך, כאן, לא יוכל לעזור או לשנות הרבה בעיניו.

אני מניחה שהוא מגיב לנשים אחרות כתוצאה מהמתח שיש בבית ומהריבים שחוזרים על עצמם. כשאת קוראת לו "טיפש" כאן כשאת כותבת, או מקללת אותו ליד או לא ליד הילדים, מספיק בפניו, כשאת מאיימת על גירושין מבלי רגע לחשוב האם זה הצעד הנכון, כשאת בטוחה שבחוץ מחכה לך משהו טוב יותר - האם את יכולה להבטיח זאת לעצמך? האם את יכולה לראות את הזוגיות ככזאת שכוללת את היתרונות שלכם, אך גם את החסרונות של כל אחד מכם בקשר הזה? האם את מוכנה לבדוק איפה האחריות שלך למה שקורה- ולעשות עם זה משהו?

כל אלו שאלות שכדאי לברר עם עצמך.. ואני לא כותבת לך אותן חלילה ממקום מאשים, אלא מתוך מקום של התבוננות בעצמנו בתוך הקשר שלנו. יש ילדים בתמונה, יש אבא טוב בתמונה, יש קשר שעד לא מזמן בכל זאת נהינתם ממנו, ויש חילוקי דעות חוזרים. יש לטפל בזה. אם לא לבד, דרך שיחות ביניכם- שווה להתייעץ עם מישהו מקצועי.

אני לא בעד לשבור את הכלים ולסיים את הקשר, וכי מי אמר שבקשר הבא לא יקרה משהו דומה? זוהי הזדמנות שניתנה לך לבדוק מה באמת *את* יכולה לעשות עבור הזוגיות הזאת ולחולל בה שינוי.

בהצלחה רבה וחג שמח,

תנסי לשנות אותך!
כן האמיני לי זו הדרך הכי טובה לשנות דברים.
את מתארת את עצמך כאישה שנראית טוב. אם כך קומי תטפחי את עצמך, תתחילי להתנהג אחרת, שדרי שדי נמאס לך מהיחס הזה ומעתה דואגת לעצמך.
תתרחקי מעט (גם אם קשה) לאט לאט הוא יראה אישה אחרת, חזקה ואולי יתחיל גם לפחד שיש לך "עניינים" ושמאבד אותך.
האמיני לי אין נשק חזק מזה!
זה לא פשוט ומצריך המון עבודה אבל אבל אם תצליחי לשמור על פאסון לאורך זמן הוא יתחיל לנסות להתקרב ולקרב.
בנוסף לכל זה תעשי לעצמך טובה ותרגיעי!! צעקות וריבים אולי עוזרים להוציא קיטור אבל ממש לא מועילים.
להיפך... אם תדברי איתו ברוגע ותשדרי "משהו אחר בתכלית" תראי איך הוא נבהל מהשינוי ויתחיל להשתנות גם.
התמדה התמדה התמדה