רצון לקשר

מילי שלום,

אני שמחה לקרוא שאת מרגישה טוב יותר מבחינת המשבר הרגשי שתיארת שחווית.
אני חושבת שזה לא פשוט ויש מקום גם לאפשר לעצמך להתאושש ולהתחבר לעצמך מהמקומות האיכותיים שלך ויש על מה. משבר רגשי, דיכאון ונטילת תרופות אינם מגדירים את עצמך כאדם ואת אכן מתארת את הדברים שאת מאמינה שיש לך להציע ואת מכירה בהם.
חשוב להיות מחוברת אליהם גם רגשית ולאהוב את עצמך - על כל כולך, גם עם מה שחווית, גם עם הקשר שהיה, על הטוב שהיה בו ועל הסיום הכואב. הכוונה להגיע להשלמות עם דברים.

את אכן מעלה כאן מוקד שהוא חשוב. בדרך כלל, כאשר מתעסקים מאד בנושא והוא הופך למשהו של מטרד ו"אוי ואבוי" אם לא אשיג אותו עד זמן X אכן את עלולה להכניס את עצמך למצב של לחץ.

אני בהחלט מבינה שאת חשופה לסביבה ויש אלמנט חברתי ושל גיל מבחינת החברה שאת קרובה אליה.

אולם, פעמים רבות דווקא להגיע לזוגיות ממקום שלם יותר, אף אם זה יגיע מעט מאוחר יותר, זה שווה את זה. כי את תכנסי למקום הזה ממקום שלם, ממקום אמיתי, לא מתוך לחצים והבחירה שלך תהיה בהתאם עם בן זוג מתאים.

אם את רוצה לשתף או להרחיב לגבי "אף אחד מהם לא נכנס לי ללב"? את מוזמנת....

יתכן ואת חוששת שקשר יסתיים כמו הקשר הקודם ועדיין יש פגיעות שם ורגישות שיתכן וסיום הקשר היה זרז לדיכאון ויש חשש להתאכזב שוב.

יתכן וכרגע (הדגש הוא על כרגע) עדיין אינך מרגישה בשלה להיכנס לקשר חדש ובהמשך תרגישי חזקה ובשלה יותר (אין כוונתי שאת "חלשה" כאדם) אם כי לעיתים יש עיתוי שיותר מתאים בחיים וזה יכול לקרות לכל אדם, בפרט אחרי מצב משברי.

בוודאי שאינך אשמה במה שעברת/חווית אולם העולם הרגשי של האדם הוא הרבה מעבר למרחב הרציונלי. בפועל מרגישים הרבה מאד דברים וזה טבעי ובסדר, חשוב לתת להם זמן ולשחרר את אותן רגשות ולהיות גאה בעצמך שהלכת לטיפול ונעזרת.

מה הייתי מציעה לך?

1. האם יש לך תחביבים? עיסוקים שאת אוהבת? חוגים/קורסים בהם את יכולה להרחיב את רפרטואר החברות שלך? לאו דווקא לצורך היכרות כרגע, אף להכיר אנשים נחמדים, לצאת, לבלות, לארח, להתארח, כל דבר שמתאים לך.
מעבר להנאה בפעילות עצמה כמובן.

2. יש אפשרויות של טיולים/לימודים (לאו דווקא אקדמיים), כל דבר שעושה לך טוב ואת יכולה להפיק גם מהעיסוק עצמו וגם מחברות עם אנשים.

3. לנשום, לאפשר לעצמך ולפרגן לעצמך את ההתפתחות שלך האישית, מכאן תוכלי להגיע למקום יותר שליו שלך גם להיכרות ולחשוב מה חשוב לך בהיכרות שלך עם בן זוג. אילו תכונות חשובות לך?

4. להוציא את המילה "כישלון" מהלקסיקון. את לא כישלון. גם אם את מרגישה שהיו טעויות בדרך וניתן לומר שאין אדם שלא עושה טעויות בחייו ואף לומדים וצומחים מטעויות...
לקחת את זה למקום בונה, מגדל, שיעצים אותך.

5. מעקב אחר הירידה בטיפול התרופתי- שיעשה במעקב עם רופא ולראות איך את מרגישה עם הפסקת התרופות.

6. פעילות גופנית תמיד טובה - גוף-נפש.

מאחלת לך הרבה הצלחה.

בברכה,

אני מודה לך על התגובה המהירה.
לאחר המשבר שהיה לי יש הרבה רגעים שבהם נראה לי שאני איבדתי קצת מהזהות שלי. הפכתי להיות פחות סבלנית למשפחה שלי, יותר קשוחה עם גברים בחיפוש אחר תכונות ברורות אצלם ויכול להיות שזו הסיבה שאף אחד לא באמת נכנס לי ללב, הרי לא כל גבר הוא בעל אותן התכונות עליהן היום אני לא מוכנה לוותר ומפה התסכול שלי. אני מחפשת קשר כי אני מרגישה שזה מה שיתן לי איזושהו בטחון והגנה מהמקומות בהם נפגעתי בעבר אך אני לא מוצאת את זה.
מצד שני אני מסכימה איתך שאני אמורה להיות שלמה עם עצמי ורק אז לבוא לקשר מהמקום הנכון אבל לצערי אין לי מושג איך להגיע למצב שבו אני אצליח להגיע לשלמות ולהעריך את עצמי מספיק ( הטענה של אמא שלי היא שאני לא מעריכה את הזמן הזה של הרווקות ואת עצמי ). ואני רוצה לא להיות עסוקה בקשר אלא ללמוד להיות שלמה עם עצמי ומה שיש לי, אני רוצה ללמוד להעריך את הזמן הזה ואת מה שאני.


מבחינת תחביבים אז כן היו לי. אהבתי לכתוב יומן במחשב, לצייר, לקרוא, להרכיב פאזלים אבל היום אין לי סבלנות לזה כבר.. בעבר אהבתי להתאמן במכון כושר אבל היום אני בקושי מכריחה את עצמי ללכת לשם.
עם חברות אני מרגישה לא בנוח כי מאז המשבר נהייתי ישירה מאוד ולא אוהבת צביעות ואיתן אני לא מרגישה כנות.
אני כמו במבוי סתום.

מילי שלום,

כתבת שאת בדיוק מסיימת טיפול תרופתי. האם סיימת את הטיפול הפסיכולוגי או שאת ממשיכה אותו?

במידה ואת ממשיכה אותו או שסיימת אותו. שווה לשקול המשך עבודה בטיפול על מספר תהליכים נוספים - קבלה של עצמך, עבודה על היכולת כן ליהנות מתק' של רווקות (כאן אני מסכימה עם דעתה של אמך), להיות יותר סלחנית כלפי עצמך ולקבל תהליכים, ללמוד להבין מה חשוב לך בבן זוג עתידי. בוודאי שאי אפשר להתפשר על כל דבר, אך לבדוק היכן את מרגישה שיש בך חלקים שדוחים את השני כיוון שזה בא ממקום של חרדה או מקום אחר. כך תוכלי להבין את עצמך טוב יותר ולפתח יכולות גם של קבלה (את עצמך) וגם של קבלה (את האחר) ושל המשפחה תוך הבנה מה חשוב לך, תוך עיבוד מה שהיה בעבר ומה שהוא השאיר בהווה כיום.

כמובן שינוי דפוסים שחשוב לך לשנות.

לדעתי, חשבי על כך, את יכולה לצאת נשכרת ועם הרבה כלים ותובנות לדרך...
וזכרי שמדובר בתהליכים ואת לא אמורה להגיע ל- 100% אהבה או 100% השלמה, אלא למקום שמרגיש טוב דיו עם עצמו ועם הסביבה.

הייתי שוקלת זאת בפרט לאור מה שאת כותבת והן לאור סיום טיפול תרופתי שהוא כלי עזר בתקופות מסוימות אך אולי כדאי לשקול "לא להסיר הכל בבת אחת" וכן להשאיר משהו כעזר (הטיפול הפסיכולוגי).

בברכה,

שלום טלי, מודה לך על התגובה.
מבחינת טיפול פסיכולוגי אז כבר מזמן הפסקתי איתו, לאור העובדה שהמטפלת שהייתה לי לא הצליחה באמת להבין אותי ויצאתי ממנה במצב גרוע יותר. מי שכן הצליחה לעזור לי זו אמא של חברה שהיא פסיכולוגית אבל לא היה לנו טיפול של ממש אלא כמה פגישות. עם הפסיכיאטר שלי נוח לי מאוד לדבר אבל המהות של הפגישה עימו זה להחליט על טיפול תרופתי. בנוגע לכדורים בחודש האחרון הורדתי את המינון די הרבה ולבד, כלומר לקחתי כדור רק שהרגשתי רע. בעקרון הריפוי שלי היה הרבה בזכותי עם העזרה של הכדורים, הייתי כותבת יומנים במחשב, מתעסקת הרבה בהפנמה שהכל צריך להשתנות. אבל היום קצת איבדתי את זה. כפי שאמרתי אני מתעצבנת בקלות, חסרת סבלנות. אולי כל זה קורה כי אני בדיוק בשלבים אחרונים של התואר בעבודה שכבר מעיקה עליי בגלל שעות לא נורליות? האם באמת עליי לפנות לפסיכולוגית שוב? הבעיה הכי גדולה שלי זה חוסר הערכה עצמי.

מילי שלום,

ממשיכה את תשובתי לאור דברייך.

תראי, קורה לעיתים שאין התאמה בין מטפל למטופל ולעיתים גישה טיפולית מסוימת או עיתוי מסוים בו אפשר "לקבל" מטיפול הוא פחות מאשר עיתוי אחר...

טוב שהיה בידה של אימא של חברתך לסייע לך, אף שהיא אשת מקצוע, כמובן היא אינה יכולה לעזור לך לעבור תהליך וכן לא להיות תחליף מטפלת עבורך.
לשם כך יש צורך באדם ניטרלי שרואה אותך מהצד ואין לו קשר אתך מחוץ לשעות הטיפול הנקבעות.

אני ממשיכה בהמלצה שלי כן להמשיך בטיפול וניתן בהחלט לפנות למטפל/ת חדש/ה.
יש כיום מגוון של שיטות טיפול ואת יכולה להתחבר אליהן.

לגבי פסיכיאטר, פסיכיאטר הוא אכן רופא שמומחה במתן תרופות מתאימות, אך בשיחות, ישנן פסיכיאטרים שהם גם פסיכותרפיסטים - האחרונים מורשים לשיחות כמו פסיכולוג/עו"ס תואר שני בתחום מתאים ועוד אנשי מקצוע שמורשים לנהל שיחות טיפוליות.

ציינת שהפחתת כדורים לבד. כאן חשוב כן להתייעץ תמיד עם רופא ולא לנהל את הטיפול על דעת עצמך.
אני לא רופאה וכמובן לא יכולה לייעץ לך בטיפול תרופתי אבל מניסיוני בתחום בריאות הנפש, כל תרופה צריך להפחית בהדרגה ובהוראת רופא. יש כדורים מסוימים שפועלים לטווח רחב ולקיחת כדור אחד ביום (כמו אקמול) הוא לא יעיל (דוגמא - ממשפ' הפרוזאק וממשיכיו)

כאן אני ממליצה שכל זאת יהיה מלווה בהנחיית רופא (לפחות ביקרות).

וכן חזרה לטיפול פסיכולוגי להתחזק בכל מה שהעלית כאן והעלינו יחד בתכתובת בינינו.

בברכה,

היי אני מודה לך על המלצותייך ואכן אחפש מטפלת חדשה שתוכל לעזור לי.

בנוגע לפנייה הראשונית שלי לפורום על האובססיה לקשר לפי דעתך מטפל יוכל לעזור לי להתנתק מזה או להפוך את הרצון הזה למשהו פחות מציק? והאם פעילויות ותחביבים זה מה שיוכל לעזור לי להסיח את דעתי מהנושא?

מילי שלום,

בוודאי, מטרת הטיפול היא עזרה בדיוק בשינוי דפוסים והתחברות לדברים שרוצים לטפל בהם, בדיוק כמו שהתכנים שאת העלית בפורום, הם בהחלט דברים שניתן לעבוד עליהם בטיפול רגשי.
כאשר באמת המטרה היא להתמודד טוב יותר ולהתנהל עם חייך בצורה מיטיבה הרבה יותר, בצורה שתרגישי בה טוב יותר וכדאי להעלות זאת מול המטפל/ת.



מאחלת לך בהצלחה.