תיסכול

ליאת יקרה!
בעלך נפגע מאוד מאי קבלת הורייך אותו במשך 6 שנים לפני הנישואים ומתחשבן אתם על כך היום. איך לדעתך אדם שחש לא רצוי ודחוי במשך 6 שנים, אמור להתייחס לאנשים שדחו אותו? מצידם, אני מניחה, ש"תעודת הנישואים" אמורה היתה לגרום להם, הבוגרים, להתחשב בך ולעשות ניסיון התקרבות, ביטול התנגדות ואיזושהי קבלה והסכמה שזו בחירתך ושעם זה צריך להתמודד ולהמשיך הלאה... עצם החתימה על תעודת הנישואים לא משנה רגשות. יחד עם זה, מן הראוי, שכל הצדדים יעשו מאמץ ללכת זה לקראת זה למענך. צרי מצב של שיחות ניקוי מהעבר כדי ליצור קשר חדש. מעין "סולחה" והסבירי לכל הצדדים שהריב לא מועיל לאף אחד וקורע אותך, האהובה- ביניהם!
אזכור הנושא, תחנונים, בכי ומלחמות, לא ייטיבו עם היחסים. כל זה רק מבצר אותו יותר ומזכיר לו את כאב העבר: דחייה מצד הורייך. הדרך הנכונה בנישואים בכלל ובמקרה הזה בפרט, זה לא להלחם ולהתבצר בעמדות, אלא לפתוח את הדברים ולדבר עליהם בזמן מתאים. רק סבלנות, השתדלות ושינוי דפוס התנהגות והתכווננות אמיתית מכל הצדדים, יכולים לבנות מחדש אמון ויחסים ולקרב בין הורייך ובעלך. בשלב זה כל הצדדים פגועים וצריך הרבה סבלנות.
לפני שמגיעים לנושא הקשר שלו עם הורייך, צריך לטפל ביחסים ביניכם. ציינת שבעלך אדם קשה, עצבני וסגור וזה משפיע על היחסים ביניכם. הוא מאשים אותך בהכל. האם את זה את מקבלת? זה פחות מפריע לך? נסי לבדוק מאיפה זה בא ותראי אם גם לך אולי יש איזו תרומה למתיחות ביחסים ביניכם. נסי לבדוק איך אפשר לשפר את התקשורת ביניכם ואיך אפשר לגרום לו להפתח ולהיות פחות עצבני עליך. יכול להיות שיצירת קשרים חברתיים חדשים ומימוש תחביבים ורצונות של שניכם יוכלו לעזור רבות לסיפוק ,למימוש העצמי וחשוב מכל: לאהבה העצמית- ומכאן לאהבת האחר.
אם כל הנסיונות לא יעזרו, גשו לאיש מקצוע שיתן לכם כלים להתמודד עם המצב