לאיודעת מה לעשות

שלום מבולבלת,

העלית מספר דברים-
הראשון הוא הקושי בזוגיות עם בעלך, קושי ברור- מדובר בבעל שאינו עובד כיום, דבר שעלול לגרום לו לחוש מאוד נחות לידך, ובכלל. בד"כ עול הפרנסה הוא על הגבר בחברה מסורתית ועל כן יש יותר חרדה מהסטטוס הזה של "מובטל". מעבר לזה תחושות אשמה קשות על פרנסת והחזקת הבית.

אני מניחה שעבורו לגלות את סוג הקשר שיש לך עם אותו בחור חיצוני, היה שבר לא פשוט עבורו ואולי "מכה" סביב נושא התעסוקה שלו (כלומר, חש מאוד אשם).

העלית נושא נוסף שהוא הטיפול הזוגי. לפי מה שאני מבינה, אינך מרוצה לחלוטין מהמטפלת. את לא ממש מתחברת לגישה ולא בטוחה שיש לך חופש להחליט איך יראו חייך, בתוך הטיפול. היא "מטפלת שמחזירה זוגות", בחווייתך , ולכן נשאלת השאלה האם את מחפשת מטפלת שתחזיר את הזוגיות, או אולי טיפול חופשי וממוקד יותר בך. לטפל בעצמך תמיד יכול להיות תוספת טובה לתשובה שאת רוצה לקבל- מה לעשות והאם להישאר בזוגיות. לטפל בעצמנו פירושו תהליך ארוך ולא תמיד קל. אך בד"כ הוא עוזר לנו לקבלת ההחלטות באופן מושכל יותר.

את הבחור הוא הייתי שמה כרגע בצד ומתמקדת רק במה שקורה לך. את מבולבלת לא רק בגלל אותו בחור, אלא משהו בך שזקוק רגע להכוונה. אם את לא חשה שאת יכולה לדבר בחופשיות או לקבל החלטות בתוך הטיפול הנוכחי, זה לא אומר שטיפול אינו מתאים. להפך, זה מכוון אותך אולי לכיוון אחר של טיפול, מטפל אחר או סוג אחר של שיטת טיפול.. ואם תעשי איזשהו סקר ותנסי למצוא מטפל שיותר לרוחך, זה יכול לעזור. למטפל חדש יהיה כדאי להגיד את הדברים כבר מראש- לספר מה היה קשה בטיפול הקודם ובאיזה תחושה יצאת ממנו.

בגלל שמדובר כאן בבית, עם אמא ואבא וילדות קטנות, הייתי עושה הכל כדי שזה כן ילך.

תעסוקתית- נסי לעזור לו, נסי להיות שותפה לחיפושים, נסי לתמוך ככל יכולתך או אולי לכוון אותו ליעוץ תעסוקתי או כל דבר שנראה לך שיכול להועיל ולהעלות את הביטחון שלו.

בהצלחה,

שלום מבולבלת, אני כמוך, בחורה בשנות ה 30 שעברה זעזוע דומה לשלך. האמת, שמה שאת מתארת הוא די נפוץ. אבטלה ארוכה היא משבר שאדם חווה ויכולה לפרק משפחות. לצערי, זה קורה המון במדינה שלנו. דווקא בתקופה הזו אתם צריכים להיות אחד ליד השני בעיקר כי די ברור שמכאן אפשר רק להתרומם. מניחה שגם את היית רוצה שהוא יתמוך בך אם יקרה ההפך.
כאשר אני מסתכלת על לא מעט תלונות של אנשים כאן בפורום, שלך נשמע משהו שדווקא אפשר לפתור, ולכן חשוב שאתם בטיפול.
לנו לקח המון זמן להבין שצריך טיפול ולכן שילמנו מחיר לא פשוט עד שנפתרו הבעיות.
אולי יעודד אותך לדעת שישנם מקרים הרבה יותר קשים...

כאשר אני חוויתי את המשבר שלי הדבר הכי חשוב היה לי לשמור על המשפחה. לא רציתי לטלטל רגשית את ילדי. זה הרבה יותר חשוב מכסף, וזו האחריות הראשונה שלי כאמא.

העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך: אם הוירטואלי שלך ממילא נראה לך מפחיד, אין שום סיבה שתמשיכי את הקשר איתו על חשבון משפחתך.
אני הייתי חותכת אותו לחלוטין. חסרים גברים בעולם? וממילא, אם אין לך כוח נפשי לחתוך קשר וירטואלי (!) איך יהיה לך כוח להתגרש?

תני את כל כולך לטיפול הזוגי, ותעשי הכל כדי שיצליח, לטובת ילדיך ולטובתך (בסדר הזה). אם ייכשל חלילה הטיפול, תמצאי מישהו נורמאלי, לא וירטואלי ולא מתוסבך. את אמא לילדים ויש לך אחריות כלפיהם בבחירת זוגיות.
בנוסף, גם תוכלי לומר להם שיגדלו, שעשית הכל כדי שיגדלו במשפחה מאוחדת.
כרגע, לפי מה שאת מתארת, זה לא המצב, ולכן זה גם עלול ליפול עליך בעתיד מצידם.

ביחס לגישה הטיפולית של המטפלת, מניסיוני, התפקיד שלה הוא לא לתת לך אלטרנטיבות, אלא להוציא אותך מהבלגאן הרגשי למציאות. כאשר תגיעי למקום הזה כבר תביני לבד מה טוב לך, אבל את זה את לא יכולה לעשות כשאת במשולש רומנטי, ולכן עדיף שתחתכי את ה"וירטואלי המפחיד" ותתני צ'אנס אמיתי לטיפול.
גם לתת גב לבעל בתקופה קשה, לא יזיק.
בהצלחה!