שיתוף_בעיה

הייתה נטו כי היא האימא הביולוגית וגם כלכלי ( לא לשלם מזונות ) ואין לי רגשות אליה כבר עברתי את זה מזמן וגם נרגע הכעס מסוים על עצם הגירושין וחוסר ניסיון אמיתי באמת לפתור את זה. היחסים ביננו טובים-קורקטים מדברים מסתדרים רק מה שקשור לילדה. אני גם בטוח שהילדה ( 3 ) תשמח אם נחזור.
היא אוהבת את שנינו.

מצד שני אשתי שניה בהריון מה יהיה עם זה? אני לא יכול לבקש ממנה לעשות הפלה. גם אם אבקש היא לא תסכים ( גם שיקול גיל ) וזה רק ירע את המצב שלא כלכך טוב ממילא.
אני לא יודע אם תינוק זה יהיה דבר חכם עכשיו.
יש לי פחד שהיא תמתח את הנישואין ואחרי הלידה תרצה גירושין רק כדי לקבל מזונות או אפילו לא "בכוונת תחילה".
והשכר שלי לא משהו, אם אצטרך לשלם לשני ילדים ממה אחיה?

שאלה כללית שעברה בראש: מישהו יודע האם היא יכולה לחתום שלא תבקש ממני מזונות? האם כזה דבר חוקי?

אני אוהב את אשתי השניה והיא חשובה לי. אנחנו יודעים גם ליהנות ביחד.
הירח דבש כמובן היה מדהים לא רצינו שייגמר. וגם סהכ התקופה אחכ. כמובן שיגרה ימים טובים ימים פחות טובים.
כן ידעתי שמאז הירח דבש פחות יצאנו לבלות מכל מיני סיבות אז ב שבועיים-3 אחרונים המצב השתנה יצאנו לבתי קפה לסרטים. דאגתי גם לתת לה "צומי ופינוק מסז בבית וכו למרות שלא היה מצב רוח וחשק כי לא מרגישה טוב בגלל ההריון ועוד כל מיני לחצים שיש לה שאני יודע מהם ( זה כבר נושא לשרשור אחר ).
היה חשוב לי להראות לה מה אני מרגיש.
גם דאגתי לומר לה שאני אוהב אותה גם הבאתי לה פרחים.

למרות שיש פספוסים אני כן לוקח חלק במטלות אחזקת הבית : נקיון כלים בישול ( לא הצד שלי אבל עוזר בסלט כל ערב ) כביסות פעם הייתי עושה יותר - באמת זה לא יצא לי / לא הסתדר בזמן האחרון.

בשבת האחרונה למשל הייתי צריך לנסוע עם אבא שלי עד הצהריים ( לעזור לו במשהו שקשור לעבודה שלו ) וגם איחרנו חצי שעה לחזור לא באשמתנו כמובן עדכנתי אותה על האיחור.
אבל הפואנטה פה שלא הייתי חייב וגם זו הייתה שבת שבה הבת לא איתי וסוף סוף רציתי שתהיה שבת לשנינו ואמרתי לה זאת והיא אמרה לי שכן אסע.
שחזרתי אחרי שאכלנו למרות שלא היה לה מצב רוח - דאגתי קצת לפנק אותה במסג ראינו TV ואז אחרי שעה לדעתי נרדמתי הייתי עייף הרגשתי זאת ביקשתי שתעיר אותי עוד 30 דק היא אמרה ( לדעתי פרנציפ שאשים שעון חזרתי על זה ביקשתי שתעיר אותי ) כמובן שלא העירה התעוררתי לדעתי אחרי שעה וחצי והיא התרגזה עליי. ואז בערב היה הריב שדובר עליו לפניכן.
מה עוד אפשר לעשות?

דברים נוספים ששכחתי לכתוב שעלו באותה שיחה מצידה שה שגם אמא שלה מדאיגה אותה חולה-לא חשוב פרטים והיא הולכת לבדיקות וכרגע היא הכי חשובה לה לפני הכל ועד שאין תוצאות לראות שזה משהו בר טיפול היא לא תהיה רגועה - אני יכול להבין אהל האם כזו מחשבה מקובלת ?

וגם את הקטע של הרעב להרגיש רעב מחד אבל להיגעל מאוכל.. ( להזכיר הריון ).
והרצון לא לאכול יותר מידיי כדי לא להשמין ( היא שומרת משקל ).

קיבלתי והבנתי הכל זה גם גרם לי להסתכל קצת אחרת על הדברים ורק להגביר את הרצון להתמווד ולתמוך בה. שהיא אומרת שאין משהו שאפשר לעשות או שאני יכול זה קשה לי.

שלום רון,

נשמע שאתה במצב מאוד לא קל. כמובן הרעיון לחזור לגרושתך הוא לא בריא, הרי שאין שם רגשות ועבור הילדה זה בוודאי לא צעד נכון. הרעיון הזה כנראה נובע מהתסכול שלך ואולי גם מהצורך לא להיות לבד..

לגבי אשתך השניה- אני מציעה לברר את הדברים יותר לעומקם. יתכן והיא חשה שזו טעות בתוך מצב של לחץ ואיפולסיביות וכפי שאתה אומר- מטפסת על עץ גבוה.. ואח"כ מתקשה לרדת. העובדה שהיא מודה שיש לה פתיל קצר היא משמעותית, לפחות אנחנו מבינים שהיא כן מודעת להתנהגויות שלה- גם אם היא עדיין לא משנה אותן. לפחות היא מודעת אליהן.

לגבי ביקורתיות- אני מניחה שזה מפריע לך מאוד דווקא בגלל שאתה היית שם ודווקא כי אתה לקחת את זה צעד קדימה וטיפלת בזה. יאמר לזכותך שראית את הקושי ועזרת לעצמך למתן את התכונה הזאת. עדיין- אתה מזהה אצלה את החלק שאתה פחות מתגאה בו ואולי זה שורש העינין..

אני מניחה שההיריון לא עוזר לדעת האם אובייקטיבית היא מגיבה כך, או שמא מדובר בהשפעת ההיריון או מתעצמת בתגובותיה מהשפעת ההיריון- שזה גם יתכן. לא הייתי הולכת רחוק ומסיקה מסקנות לגבי סיום הקשר, למרות שאני מבינה למה אתה הולך עד לשם.

אני מציעה לעצור, לנסות לגייס אותה לשיחת תיאום ציפיות, ואם לא, אולי לכתוב לה מה עובר לך בראש, מה אתה מרגיש ואיך לדעתך כן ניתן לגשר על הפערים. "מי הראשון" שמבקש סליחה- נסה להתגבר על זה ולהיות ה"בוגר" כיוון שאני מתקשה להאמין שזה ישתנה, ועוד תוך כדי היריון. תסביר לה שתמיד ניתן לחתוך את הקשר ולהתגרש- אך כל העינין הוא להתמודד עם הזוגיות ויחד עם כל מה היא מביאה עמה.

לגבי הצד המשפטי (מזונות), יש להתייעץ בפורום מתאים, כאן אין לנו ממש מידע לגבי זה.

בהצלחה רבה,

ההתנהגות שלך ושל אישתך, לרוב לא קשורים לצד השני, אלא למשקעים מהעבר שהכי נוח לבטא אותם כלפי בן הזוג.

תקשורת מאשימה ולא חשוב הסיבה, לא תורמת לזוגיות וחשוב "ללמוד" תקשורת אחרת.

בכלל, בהיריון, התגובות יותר קיצוניות מבזמן רגיל ויכולות לנבוע מהחחששות לקראת האמהות בכלל...

הרבה בהצלחה, מקווה שעזרתי

שירלי

יש עדיין כעס / ברוגז מצידה עליי.
גם מצידי בגלל איך ולאיפה היא לקחה את כל הסיפור - לדעתי היא מתנהגת כמו ילדה קטנה.
אבל הברוגז הזה מוכר לי.

היא דוחה נסיונות שלי לדבר איתה.
לדעתי אתן לה להיות ברוגז ושום דבר מעבר לשיחה קורקטית לא לדבר ולא כלום שתרגע לבד.
ומתי שתרצה שתפנה אליי.

טוב אז ככה,
לפני יומיים שוב היה פיצוץ ביננו בערב. אשתדל לספר בקיצור:
הכל התחיל דווקא מכוונה טובה שלי : שאלתי אם רוצה פיצה לארוחת ערב ואז אמרה שאם משהו לגוון אז דווקא פלאפל. השעה היתה 8 בערב.
לקח זמן לבדוק אם יש פלאפל קרוב למקום המגורים שפתוח. בסוף אחרי כמה זמן לא רב מצאתי מקום התקשרתי לברר אמרו שבדיוק סוגרים ( אתמול בדיעבד הסתבר שיש מקום אחר שפתוח יותר זמן - לפעם הבאה ).
אז בסוף החלטנו ללכת על פיצה - בחרנו מאחת הפיצריות שמכיר באזור רציתי להזמין באינטרנט ( יש מבצע להזמנה כזו יותר זול ) אבל משהו השתבש לא קיבל את ההזמנה
( לא אספר את כל הנסיונות שלי ומה לא עבד לא רלוונטי ) בנתיים השעה היתה 20:40.
כבר החלה לאבד סבלנות ולהיות רעבה. פתאום אמרה שלא רוצה שלא צריך התעצבנה עליי כרגיל אתה בונה ציפיות וכו וכו ( הכל בקול רם בצעקות ) ניסית לבקש להרגיע להסביר שהבעיה ב "שלח " ואני מנסה או שאולי ככה וככה. כלום לא עזר.
בשלב זה הרגשתי כל כך הרבה תסכול ועצבים ( שהיא פוסלת כל נסיון שלי ) ושיש דברים שלמרות הרצון לא תלויים בנו. והתפרצתי עליה חזרה צעקתי ונתתי מכה לשולחן במטבח.
זה מבחינתה שבר את כל הכלים ( בצדק! ככה לא הייתי צריך להגיב ).
שנינו היינו נסערים מאוד בכינו אני יצאתי מהבית להרגע קצת לחשוב.
שלחתי לה סמס שאני שונא את עצמי וכו..
ושעלה לי רעיון אוליי לקחת בשעוות אחצ שאני חוזר מעבודה טיפות רסקיו.
וגם הסברתי למה.
וגם כל זה עלה שוב בשיחה אתמול בערב ( אחרי שהבאתי לה בהפתעה פלאפל שחזרתי מהעבודה ) והפעם באמת דיברנו על כל מה שקרה וקורה ביננו.
כל אחד דיבר על מה הוא חושב מרגיש:
אשתי: על כך שמה שנאמר אז על כך ששונאת אותי שעשתה טעות וכו שזה באמת שככה מרגישה שלא טוב לה מחד וכנראה הרגישה את הפחד שלי אמרה שמאידך לא תתגרש כלכך מהר.
אבל שיש מבחינתה גבול וזה כל מה שהיה בזמן האחרון ( הרמות קול שלי והמכה בשולחן - שזה מבחינתה אלימות פיסית ואני מבין מקבל זאת! )
אני: נסיתי להסביר לה שגם לי קשה שגם אני צריך להתמודד עם דברים שלי וגם עם שלה וכנראה הסף תסכול ועצבים היה כזה שכבר לא ידעתי להתמודד.וככה זה יצא החוצה ( לא בתור תרוץ אלא עובדה ).
שאמרתי לה שאני מרגיש שהרסקיו עוזר לי היא זלזלה אמרתי שלא משנה עם זה אפקט פלסבו או אמיתי עם זה עוזר זה לא משנה.
אמרה שמי אמר שפעם הבאה זו לא תהיה היא או הילדים?
אמרתי לה שחס וחלילה לא רוצה לחשוב על זה בכלל שלהכות אשה או ילד לא קיים בלקסיקון שלי בכלל וזה לא מקובל בכלל!

המצב כרגע נרגע ממש טיפה ביננו.
אבל אני עם עצמי מרגיש שנאה סלידה כל הזמן חושב על מה אם... ומנסה לשחזר מה יכלתי לעשות אחרת אך התגובה הפתיעה אפילו את עצמי."ככה שלא היה לי זמן לעצור את עצמי"
הרסקיו אולי עוזר אבל זה פתרון זמני לבנתיים עד שתקופת הלחץ תרד ומה אחכ?
תקופות לחץ יכולות ללכת ולבוא..
כל זה עורר אצלי עוד דברים( מחשבות ) אבל זה להמשך.

דברים נוספים ששכחתי לכתוב שעלו באותה שיחה מצידה שה שגם אמא שלה מדאיגה אותה חולה-לא חשוב פרטים והיא הולכת לבדיקות וכרגע היא הכי חשובה לה לפני הכל ועד שאין תוצאות לראות שזה משהו בר טיפול היא לא תהיה רגועה - אני יכול להבין אהל האם כזו מחשבה מקובלת ?

וגם את הקטע של הרעב להרגיש רעב מחד אבל להיגעל מאוכל.. ( להזכיר הריון ).
והרצון לא לאכול יותר מידיי כדי לא להשמין ( היא שומרת משקל ).

קיבלתי והבנתי הכל זה גם גרם לי להסתכל קצת אחרת על הדברים ורק להגביר את הרצון להתמווד ולתמוך בה. שהיא אומרת שאין משהו שאפשר לעשות או שאני יכול זה קשה לי.