הרהורי הלב

שלום,
שמי תמר, בת 25. רציתי לשתף במחשבות לגבי בחור שפגשתי לפני כמה שנים. נפגשנו במסגרת חברתית כלשהי, וכבר מההתחלה משהו בי נקשר בבחור הזה. הוא התלבש לי מדויק. לא יודעת להסביר את התחושה. חשוב לציין שהוא מכיר אותי באופן שטחי והאמת- כך גם אני כלפיו. מאז הוא נמצא במחשבותיי- און אנד אוף. לאחר ניסיונות כושלים לשדר לו עניין, פשוט פניתי אליו ישירות בהודעה והצעתי לו לצאת. הוא טען שהוא יוצא עם מישהי (משהו ראשוני). מאז חלף זמן ואני כבר שכחתי. השבוע, בדרך מעניינת, גיליתי שהוא עדיין בחיפושים אחר בחירת ליבו... משהו בסיפור הזה לא נותן לי מנוח. יצאתי עם לא מעט בחורים, אבל עוד לא הצלחתי לשחזר את התחושה הזו שחשתי כלפיו. חשוב לציין שיצא לי לראות אותו איזו פעם מאז אך הוא לא שידר עניין. כבר כמה פעמים שהגעתי למסקנה שאני מניחה לעניין וזה כנראה באמת לא מתאים, אבל הוא נשאר רווק וכל פעם מחדש נכנס לחיי ולמחשבותיי. התחושה היא שכבר עשיתי את הצעד הכי רחוק שאפשר- האמנם? ואולי פשוט צריך להניח לדברים ולהבין שאלו הם החיים? או שאולי גברים לפעמים פשוט לא רואים את הדברים וצריכים איזו דחיפה רצינית? מה שלא יהיה, היה שם משהו יוצא דופן. הוא דומה לי.
אשמח לתגובה, תודה.