בת זוג עם חסך בדמות אב

איתי שלום,

חשיפה לסביבה שיש בה גירוי לא מועט של אנשים שמתגרשים ולמעשה "מעלים על פני השטח" את החשש של חברתך, יכולים לגרום למצב של חרדה/פחד/חשש להיכנס לקשר של מחויבות ולהשלכות של זה (פחד מפרידה, מנטישה שלך או שלה, משחיקה, מאובדן כזה או אחר של הקשר ועוד..)

אנשים כן נישאים גם כאשר יש חסך בדמות אב וגם כאשר אנשים מסביב מתגרשים וכן מקבלים החלטות גם כאשר אחרים מקבלים החלטות הפוכות לגמרי.

מה שאתה מציין שעל חברתך זה משפיע וכן עליך וכאן צריכה לעשות העבודה.

מה חשוב? חשוב מאד לעשות תהליך של הפרדה שמה שקרה לחברה אחת או אחרת היא לא בהכרח מה שיקרה לה, לא להשליך ממקרה אחד לאחר.

להפריד אני האחר מה-"אני" (=חברתך).

מדובר כמובן בתהליך ועבודה שהיא צריכה לעשות.

אפשרי כמובן לשוחח איתה שאתה מאד מבין את דאגותיה ובאמת אין ערובה או הבטחה לאיש בחיים שלא יקרה משהו, אך חשוב להבין שבאמת מה שקורה כעת לסובבים אותה לא בהכרח מה שיקרה לה.

כמובן את מה שחשוב לך ושאתה אוהב אותה היא יקרה לליבך.

אתם מתגוררים ביחד? (עד כמה הלכתם רחוק עם הקשר?) עד כמה היא מוכנה להתחייב עוד לפני נישואין?

במידת הצורך היא יכולה לגשת לטיפול פרטני בנושא זה וניתן לגשת לטיפול זוגי בנושא זה.

ממה שניכר יש לה אמביוולנטיות בנושא ועל המקום של החשש כדאי לעבוד.
שכן היא רואה בך פוטנציאל לקשר ארוך (אב לילדיה..) אולם חבל לא לממש דברים שהייתה רוצה בגלל חרדות, כאשר ניתן לעבוד עליהן.

וכדאי לבדוק את שורשיות הנושא אצלה שתגיע לכך ממקום חזק.


מאחלת בהצלחה,

הבעיה הגדולה זה שהיא לא רוצה לטפל, היא לא רוצה לעבור ולגור איתי יחד כי היא מפחדת לגור עם גבר, היא לא רוצה מצד אחד לשמוע את המילה נישואין אבל מצד אחר אומרת שכנראה שאין ברירה ובסוף נתחתן,אחכ היא פשוט אומרת לעצמה ולי שאין לה שום סיכוי לחיות חיים בריאים עם גבר ושכל קשר כזה הוא לא לכל החיים, היא מאמינה שהיא בריאה בנפשה ושהיא לא צריכה טיפול, לא רק שהיא לא צריכה טיפול אלא שהיא לא מאמינה בכלל ביכולות של פסיכולוגים ושלדעתה זה הכל רמאות, אני לא יודע מה לעשות, אני אוהב אותה, אבל אני מבין שהיא מוליכה את עצמה ואותי יחד איתה לעתיד שיהיה רע לשנינו ואני לא מצליח לבלום את זה

הי איתי,

אכן לא פשוט.

קשה לצפות מה יהיה במצב כזה. ונשמע שהיא לא שלמה וכבר "חורצת" את הגורל להמשך הדרך (נישואין - אין להם סיכוי, פסיכולוגים - לא יכולים לעזור) שמאחורי כל הדברים האלו יש שאלה יותר גדולה של האם היא מאמינה שהיא יכולה לעבור תהליך של התפתחות?

להתחתן בגלל חוסר ברירה זה לא פתרון. אף אחד לא חייב להתחתן, זה ראשית, שנית, אם צד אחד רוצה נישואין (קרי, אתה) ורוצה מגורים משותפים מתוך אמונה ואופטימיות שהקשר כן יכול להצליח, גם אם לא תהיה מושלמות בקשר (ובאף קשר אין מושלם) נשאלת שאלה גם אם תינשאו ותיתקלו בקשיים משמעותיים יותר (גידול ילדים, התמודדות עם מערכת נישואין, ילד שיזדקק לעזרה ועוד..) מה יהיה עם חוסר האמונה שנשמעת לי שורשית?

במידה והיא מעוניינת לנסות לעשות תהליך זה נשמע טוב,
במידה ולא, זה נשמע לי כקשר עם פשרות לא מועטות שבו תצטרך להתמודד עם העדר אמונה, קושי בהתמודדות בהמשך הדרך ואך יכול להיות נסיגה עם תרצו לקדם כל דבר בתוך הקשר בהמשך.

כדאי לשקול את הדברים,

בברכה,