חיים כידידים,לעיתים אף פחות...

היי

כשהמצב עצוב ואת שמחה...אז הבעיה באמת רחבה...

הנקודה החיובית אצלכם היא הידידות!

והסוד?
טמון אי שם על ציר הזמן!
במהלך הדרך מן הסתם היו גם חוויות טובות...לאן הן נעלמו? אין ספק ש"משהו" השתבש מאז שהכרתם ועד הלום!
נסי לגלות מתי זה היה...מה קורה שם?

דבר ראשון - תחזקו עוד קצת את הידידות תשדרגו אותה ותעשו דברים משותפים ביחד!
את התשוקה ואת האהבה ניתן להצית היום וגם מחר מבלי להתגרש או לברוח לבן זוג חדש.
שבת שלום – ובהצלחה.

דפי שלום,

את מתארת שאתם חיים בבית כמו שותפים לדירה ומשהו בקשר הפך למעבר ללא מרגש, אלא אולי אדישות למצבים שונים בהיבטים השונים של החיים שלכם.

שיגרת החיים, גידול ילד/ים, עבודה, זוגיות ממושכת שלא "מתחזקים אותה" עשויה לגרום למה שאת מתארת. חשוב מאד לראות מה קרה שהגעתם לתחושות כאילו בקשר.

מאידך, את בכל זאת בוחרת לשתף בפורום, להעלות את השאלות, לשאול אפילו האם יש סיכוי להחזיר משהו? כלומר, קיימת איזו מחשבה ו/או הרגשה שניתן לעשות משהו ולא חייבים להרים ידיים.

אני מסכימה עם בני שהגיב לך.

פעמים רבות אפשר להחזיר את הדברים שהלכו לאיבוד עם השנים, לחבר אותם ולהתחבר אליהם מחדש.

מה חיבר אתכם בתחילת הקשר? מה את אוהבת בו כאדם? כבעל? אלו שאלות שכדאי לשאול (את עצמך).

בנוסף, חשוב מאד לשוחח על הדברים ביניכם, על מה אתם מרגישים בתוך הקשר, מה חסר לכם בקשר, בנינוחות, בשפה מאפשרת ובונה, כזו שאת יכולה להביע את עצמך עם מה שחסר לך, והוא יכול להביע את עצמו מה חסר לו. גם חילוקי דעות הוא דבר מאד טבעי שיש בקשר - כולל בחינוך. וגם פה ניתן להכניס את נושא התקשורת ביניכם.

איפה הייתם רוצים להתפתח ביחסים הזוגיים? מה עוד מסקרן כל אחד מכם להתפתח אליו בחיים (ביחד וכן כל אחד)....

מה גרם למצב שנוצר ובאילו נקודות ניתן לשפרו ולחזקו?

ומהשיח המשותף שלכם שאתם ממנו רוצים להתקדם הלאה - אפשר להגיע למקומות טובים -

מכאן אפשר במידה ויש צורך להיעזר בכל איש מקצוע - מטפלים זוגיים, סקסולוגים ועוד... תלוי נקודתית באמת במה שחשוב לשים עליו דגש.

אך ההתחלה היא מהתקשורת, מהיכולת לדבר ביחד, בהדדיות, בהבנה ובאמפטיה.

במידה וקשה לכם להתחיל לבד, מומלצת פניה לאיש מקצוע להגיע לתקשורת הזאת

אין ספק שזוגיות זו עבודה וחשוב לתחזק אותה....

שיהיה בהצלחה,

אני פשוט לא מאמינה שזה בככלל אפשרי..
לפעמים אני רואה זוגות החיים יחד שנים ויש להם יותר ילדים ואני רואה חיוך והבנה בניהם, הדדיות, פירגון, הם יוצאים יחד והכל נראה טוב... אז ישר עוברות בראשי שתי מחשבות: או שהם שחקנים מצוינים כמונו, או שהם באמת אוהבים
ולפעמים אני בכלל לא מאמינה שזה אפשרי לאהוב..כשאחותי התחתנה לפני חודש וחצי, ראיתי את האהבה בעיניים ושמחתי בשבילה, אבל כאילו ברור לי שזה כך בהתחלה, והריגוש נמוג, יפוג בעוד כמה שנים, כפי שקרה לי..
יש בי פחד שגם בזוגיות שלי לעולם זה לא יחזור, וגם יש בי פחד שאנשים קרובים אלי מתחתנים לא יהיה להם טוב בעוד כמה שנים, כמו במקרה שלי... קשה לי להאמין באהבה, אף שאני מאוד רוצה אותה!
אני מנסה להצביע על מה שקרה שגרם לנו לזה, ואני לא יכולה להצביע על דבר אחד. מדובר על כמה דברים: זה גם זה שיום אחד הוא הפסיק לגעת בי: הוא נוגע בי פחות, משתף אותי פחות, עושה החלטות לבדו, וחמור לא פחות זה שהוא מפר את אמירותיי מול הילדה (מרשה לה תוכניות שאני לא מרשה, קונה לה יותר ממתקים/משחקים ממה שקבענו מראש בבית) אני מרגישה ששניהם נגדי: פעם אחת הוא הביא לה את האייפון לשחק בזמן שאמרתי שלא מגיעה לה ושמעתי את ביתי אומרת "אבא, שים על שקט, תגיד בשקט..." כי שניהם יודעים שכרגע אמא לא מסכימה! אני כן מסכימה טלוויזיה ומשחקים, אך בהגבלה!!! אני רוצה שהיא גם תפעיל את המוח במשחקים אחרים (פאזל, זיכרון, בובות, משחק משותף עם חברות) ולא רק צפיה מול מחשב/טלוויזיה/אייפון.
וזה לפני שסיפרתי על זה שכל שנה אני חוגגת לו יומולדת והוא כבר שנתיים שאינו חוגג לי... אמרתי לו על זה, אז הוא אמר שאני לא יחגוג לו ושהוא לא יחגוג לי! כך אני לא ארגיש רע ביומולדת שלי וניהיה "פיטים"...
אז זה בערך מה שגרם לי להרגיש רע בתוך הזוגיות הזו...
ובכל-זאת, מכל מיני סיבות, (חברה, ההורים שלנו, הילדה) אני רוצה שמשהו ישתפר, כדי שנוכל לחיות יחד...
אני כבר לא רוצה שום דבר בשביל עצמי! אני רק רוצה אבא טוב שמבין את הצורך במילה "לא" מידי פעם מול הילדה (כשצריך לומר "לא", כמובן לא כל הזמן), שילמד אותה ערכים (הוא מרבה לקלל לידה והיא כמובן מחקה אותו) ושיהיה אבא טוב שיודע מה האמצע (מה למנוע ממנה ומה לאפשר לה..)... וכמובן, כל אלו הם אך ורק למענה! למען הילדה שתיהיה חכמה ולא "זומבי", שתיהיה יצירתית... החשיבה שלי והמניעה ממשהו, זה רק למענה. ועובדה שהיא נהנית לעשות וליצור דברים אחרים חוץ ממשחקי מחשב או ישיבה רצופה בטלוויזיה (כשאנו הולכות לגן שעשועים, היא נהנית לא פחות!!!)
ד"א, אני היחידה שלוקחת אותה לגן שעשועים, אביה מעולם לא לקח אותה לשם. כשאני מציעה לו שיבוא איתנו, הוא בדר"כ דוחה את ההצעה, ואם הוא בא לבסוף זה כי אני מפצירה בו והוא עושה פרצופים כל הדרך, אז הפסקתי להגיד לו לבוא...
אפשר להגיד שרוב החינוך והטיפול בילדה הוא לרוב עלי בלבד...

דפי שלום,

את מציינת שאת רוצה לאהוב אבל משהו באמונה שלך נפגם שזה יכול לחזור (את אף משווה את עצמך לאחרים, מה קורה שם באמת? ואת האמת, אנחנו לא יודעים מה קורה אצל אחרים).

וציינת שיש לכם לעיתים מסרים כפולים שאתם מעבירים לילדה שזה לא דבר רצוי.
זה מסר שעשוי להתפרש כמבלבל ולהציג הורה אחד כ"רע", "לא מרשה" ואת השני כ"הורה הטוב".

כל זה לא מפחית מכך שבזוגיות יש לעיתים אי הסכמות וזה דבר טבעי. אך תלוי במידה ותלוי מה בני הזוג עושים על מנת "לישר את הקו" עד כמה שניתן בצורה הטובה ביותר.

עדיין זה מחזק את אותה תשובה שאני חושבת שכל התכנים, מה שמציף אותך, אותו וכל מה שקורה בזוגיות, צריך להיות מדובר

בין אם ביניכם, בין אם ביעוץ זוגי שאפשר להעלות את כל התכנים בזוגיות (כולל המקומות שאת מציינת של האהבה, התשוקה, המקום ההורי ועוד).

במידה ובעלך לא יהיה באותו "ראש" בנושא ללכת לטיפול ביחד (אינני מציינת שזה מה שיקרה) מומלץ אף לגשת לבד.

זה בסדר גם להתחזק לבד ולרכוש כלים שאותם את מביאה הביתה והוא יכול להצטרף בהמשך.

אבל מה שאת מעלה צריכה להיעשות פה הכוונה ועבודה ולעזור לכם להתחבר אחד אל השנייה שוב וממקום של אמונה. האמונה (+ הרצון) שדברים ניתנים לשינוי בעזרת עבודה - היא מאד חשובה והיא חלק לא מבוטל בדרך להצלחה....

הרבה הצלחה,



.