געגועים לגרוש

שלום אורית,

מתנצלת על העיכוב במענה. משום מה פסחתי על הודעתך אך ללא כוונה כמובן..

לגבי מה שאת מעלה- אני מניחה שזה דבר מאוד טבעי. התרגלת למשהו, היו רגשות ואולי עוד נותר משהו מאותה אהבה.. לפעמים הרציונל (=בגד, למה להישאר?) מתנגש עם הרגש (אני עדיין אוהבת אותו) ולא תמיד יש תיאום בין שני המקומות האלו של לב ושכל. אנחנו בנויים כך שעולם הרגשות שלנו הוא אחר לגמרי, ורציונלית הדברים מאוד ברורים, אך לרגש חיים משלו.

במקרה הזה, אני כמובן לא אמליץ לך ללכת לפי הרגש ולהיות כלואה במעין לופ של רגשות כלפי אדם שלא ראוי לאהבתך, ולא יודע להחזיק קשר (בכל זאת בחר לברוח למקומות אחרים ולא להתמודד עם הבעיה. התמודדות אפרופו, יכולה להיות גם פרידה בעיתות מסוימים). מעבר לזה, הוא אב בנך ולא ניתן ממש להפריד בין החיים שלך אז, להיום, כיוון שהילד תמיד ישאר "נחלה" של שניכם, המשהו המשותף הזה שאתם יצרתם.

אני מציעה לחכות מעט, ולתת לרגשות לצוף. לדבר עליהם, לכתוב אות, לתת להם ביטוי. פשוט לא לחשוש מהם כיוון שתהליך כזה של עיבוד פרידה יכול לקחת הרבה זמן וזה בסדר. ככל שתתני לתהליך לקרות, כך תעבדי אותו טוב יותר, וכך גם תהיי משוחררת בסופו של יום, לקשר אחר, לאט לאט.

כמובן אני מציעה בנוסף לדבר עם נשים שחוו דברים דומים, אם בקבוצה של ממש, אם דרך האינטרנט.. לפעמים התמיכה ה"רחוקה" של אינטרנט יכולה לעשות המון, אם נניח תמצאי לך שותפה "לעט", שתתכתב איתך וקצת תחלקו חוויות, גם מבלי להיפגש.

מעבר לזה אני רוצה לשים דגש על כך שאת חודש לאחר פרידה. זה נחשב טרי, ממש ממש "חם". תהליך כזה יכול לקחת חודשים ואולי יותר. לכן תהיי סבלנית ואל תצפי לקסמים, כי ללב, כמו שכבר הסכמנו- קצב אחר לגמרי מההיגיון.. וחיים משל עצמו.

בהצלחה רבה,