עצובה וכואבת

הלב שלי ממש כבד וכואב, הייתי חייבת לפרוק, מרגישה ממש רע. אני בת 24. לפני חודשיים הכרתי מישהו באוניברסיטה, הוא התחיל איתי ונראה ממש טוב, בדיוק הטעם שלי אז די זרמתי. הוא עם אובר בטחון עצמי, משהו מופרז ברמות קיצוניות אבל זה קנה אותי. מיד החלפנו טלפונים והוא היה מתקשר ומסמס בכמויות כבר מהיום הראשון. סיפר לי שכמה ימים לפני שהכיר אותי הוא נפרד מחברה שלו, היו שנתיים ביחד, וסיפר לי שעשה את זה בלב שלם כי לא היה להם טוב לאורך כל הקשר וסתם גררו את זה. הוא התלהב ממני ומהקשר שלנו נורא, כבר בשבוע הראשון סיפר עלי לכל החברים שלו, להורים שלו, למשפחה ואחרי שבועיים הגדרנו עצמינו חברים. ידעתי שהכל קורה מהר מדי ושזה לא בריא אבל היה לי טוב והוא מצא חן בעיניי מכל הבחינות ולי לא היה חבר כבר 3 שנים אז שמחתי נוראת הוא מההתחלה הצהיר כוונות שהוא מחפש מישהי לחתונה ואפילו אמר שהוא מרגיש שזו אני וכך גם אני הרגשתי. הכרתי לו את ההורים שלי והוא הכיר לי את שלו והכל היה טוב ויפה!חברות שלי הזהירו שזה מהיר מדי אבל לא הקשבנו עד שלפני שבועיים בערך )לאחר חודש וקצת שאנחנו ביחד( הבנו שמשהו מתנהל לא טוב והחלטנו שמורידים הילוך אלא שמאז אני התחלתי להרגיש שמשהו לא טוב לי בקשר כי כמובן שרציתי כמו בהתחלה, מלא תשומת לב ואהבה מצידו אז התחלתי לעשות קונצים ופרצופים. ממש שיחקתי איתו והרשיתי לעצמי כי ידעתי שהוא מת עלי אז בכל הזדמנות הייתי אומרת לו שאני רוצה הפסקה ושלא טוב לי בקשר והוא המשיך להלחם ולא שחרר. ואני נהניתי מכל החיזורים הללו. לפני שבוע נכנסתי לפייסבוק של האקסית שלו וראיתי שעשה לה לייק לתמונה ואחת החברות שלנ הגיבה לה שהיא הכי יפה בעולם וגם על זה הוא עשה לייק. לי יצא עשן מהאוזניים וראיתי בזה עוד הזדמנות לריב איתו ולקבל קצת תשומת לב אז רבנו, הוא כמובן לא הבין על מה אני רוצה להפרד זה הרי אק לייק אבל מבחינתי איבדתי את האמון שלי בו. חשבתי שהוא ימשיך להלחם אבל הפעם הוא שחרר והסכים איתי שצריך להפרד אז נפרדנו. עכשיו ממש רע לי, אבל אני מרגישה שזה בן אדם שאני לא יכולה לסמוך עליו ובלי קשר ללייק, משהו אומר לי בתוכי שהוא לא אמין. הפרידה היתה שלשום והיום בלימודים שמתי לב שהוא כל השיעור מתכתב עם בחורה ואני שישבתי ליידו ראיתי שהוא מסתיר את הטלפון בהפגנתיות, שאני לא אראה את ההודעות. ממש התכתבו המון זמן..נשבר לי הלב...הוא לא בשבילי, אני מרגישה את זה אבל סובלת מאוד, בוכה בלילות ומתגעגעת אליו. אני ממש מרגישה בסוג של אבל. איך.להתגבר על זה? המועקה...