אובדת עצות

שני שלום,

מבינה מאד את הדילמה שאת מתארת.

יש כאן מספר נקודות להתבוננות לדעתי.

ראשית, קשה לחזות מה תהיינה הדינמיקות בהמשך ועשויות להיות מספר כאילו:

ראשית, הדינמיקה בקשר ביניכם עד אשר תוציאו את התוכנית אל פועל קרי, הנסיעה לחו"ל.

שנית, הנסיעה עצמה, יתכן ותהיו שם ובן זוגך יחליט שלא מתאים לו להשתקע בחו"ל והוא רוצה לחזור ארצה לאחר תקופה מסוימת של עבודה. יתכן והוא ירצה לחזור ואת תרצי להישאר (החיים מפתיעים מאד..)

שלישית, יתכן ותיסעו ויהיה לכם טוב בחו"ל ותרצו שניכם להישאר.

בנוסף - יתכן וכל התוכנית שלכם תשתנה ויקרה משהו אחר לגמרי....

אפשר להסתכל על זה מכל מיני כיוונים - מצד אחד - "זריקת קשר" ו"בזבוז זמן" ומצד שני "ניסיון לעשות משהו מעניין לאחר התואר ולחוות משהו שונה ולהתפתח ולראות מה קורה שם"...

אין לדעת בכל מיני מצבים מה צופן העתיד וזה באמת מקום שלא תמיד נעים לשהות בו, בחוויה של הלא נודע, בחוויה שלא תמיד מה שהאני רוצה, האחר רוצה ועוד..

כדאי לשקול להמתין עד תום התואר ולראות מה מתפתח וכרגע להשקיע בלימודים ובקשר תוך הדדיות ושיח פתוח ביניכם.... וכשהזמן יגיע לבחון את הדברים. גם צריך לקבל עד כמה שידוע לי אישור מגורים באוסטרליה אם רוצים להגר.

תראו היכן עומד הקשר ומה אתם מרגישים לגבי הדברים.

מה דעתך?

בברכה,