מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
מנהל הפורום

- עצה לגבי יחסי כלה חמהאנונימה12/12/2013
שלום רב,
אני נשואה עם שני ילדים.
הגדול בן 9 הקטן תינוק.
היחסים שלי עם ילדיי מצוינים, וביני לבן בני בן ה 9 יש תקשורת טובה ואהבה.
היחסים שלי עם חמתי יחסית דיפלומטים, אין ביננו קירבה אמיתית.
והכל רגוע ורשמי (בעבר היו לנו קצת סיכסוכים)
לאחרונה היא הציעה לבני הגדול להביא לו כלב לבר המצוה בעוד מס' שנים, בהסכמת ההורים.....
חמתי יודעת היטב שלבעלי אין בעיה עם כלבים - להיפך.
ושאני זו שלא מעוניינת להכניס כלב הביתה, על כל המשתמע מכך.
הדבר הכעיס אותי מאוד.
אני רואה בזה סוג של פעולה מכוונת נגדי ונגד יחסי הטובים עם בני בן ה9.
בני מאוד רוצה כלב ויודע שאמא לא כלכך רוצה.
בעובדה שחמתי מעלה את הנושא היא מייצרת וויכוח ביני לבינו.
איך לנהוג עם חמתי?
מה דעתכן?
תודה מראש.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר לערב את הבעל
עדי בדיחי14/12/2013שלום אנונימה,
מתנצלת על העיכוב במענה.
מה שאת מתארת יותר קשור ליחסי חמות וכלה בדיוק כמו שכותרתך אומרת, אך בכל זאת יש כאן איזה משקל גם לגבי היחסים של בעלך איתך, ואיתה.
את מתארת אמנם מקרה ספיציפי אך הוא כנראה פרט שמייצג את הכלל במערכת היחסים ביניכן. בשלב כזה הייתי מערבת דווקא את בן הזוג, וכשלמשל יש מציאות שאומרת שאין כלב בבית, זה לא משנה מי מכם החליט אותה, את או בעלך. מה שמשנה הוא שזאת המציאות וזאת ההחלטה. של שניכם. היא לא אמורה לדעת מי היה המשפיע (עכשיו כבר מאוחר מדי אבל זה להבא לפחות). כשיש איזשהם חילוקי דעות, יהיה כדאי לגשר, להגיע למסקנה, גם מול הילד וגם מולה. שזאת החלטה זוגית והורית משותפת ואין מה לפרט מי היה הצד בעד ומי היה הצד נגד. כך גם לא בנך וגם לא היא יוכלו להיות "בצד שאמר כן" או הפוך.
מעבר לכך יהיה כדאי שבעלך יבקש ממנה פחות להתערב, או לפחות לתת גיבוי להחלטות ההורים גם כשאלו לא מוצאות חן בעיניה. פחות הייתי רוצה עבורך שאת תהיי בחזית מולה, אלא הוא- שהוא החוט המגשר ביניכן ושתיכן לבטח חשובות לו מאוד.
לגבי חוסר ביטחון מול הילד- אין מה להיות בתחושה כזאת, את אמא שלו והוא יודע זאת ומעריך זאת והחוויה שלו מולך של דמות הנותנת ביטחון מלא, גם בתשובות החיוביות שלה וגם בתשובות השליליות שלה, היא מאוד חשובה ומשמעותית לו. העובדה שמישהו מהצד נותן לו אופציה אחרת עלולה רק לבלבל אותו ולפצל אותו לעוד סוג של אפשרות. כשברור כשאמרת שלא. ואת זה ניתן להסביר לבעלך כמובן- מהי חוויית הילד בשעה שבה סבתא מתערבת עד כדי לתת לילד את מה שרוצה, מול מילה של אחד ההורים.
בהצלחה רבה* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם אתם קמצנים?
.jpg)
.jpg)
.jpg)



.jpg)
.jpg)

