החבר לא מקבל את בני

זוהי בחירה שאת לא צריכה להתמודד עימה
לא ניתן לבחור באחד על פני השני
עליך להסביר לחבר שאין כל רע בזה שבנך יעבור אליכם ( מסכים לגמרי שנער בן 18 עדין צריך את אמא)- הרי בגיל זה הם או הרבה מחוץ לבית (צבא?) או ישנים עד מאוחר....אם החבר באמת אוהב אותך הוא לא יכול לבקש ממך לבחור!

אנו גרים יחד כבר מעל שנתיים... הזמן פשוט טס מבלי שהרגשתי, בהתחלה הייתי פעמים שלוש אצל הבן בתקווה שיום אחד נגור יחד אבל החבר ממש לא מסכים
החבר גם לא גידל את ילדיו שהם אצל גרושתו אלא רק בסופי שבוע לוקח ומחזיק הם אפילו לא ישנו אצלו לכן קשה לו לקבל ילד של משהו אחר ועוד שיגור אצלו

אצטרך להחליט

אני והחבר מאוד אוהבים, אוהבת אותו מאוד ומאוד מסתדרים רק שלא יודעת איך לגרום לו להתחבר לבני

זה הבית של החבר לא שלי, החדר מחשב שלו ויצטרך להפוך של בני
הוא תפס מן אנטי נגד בני כמו שהוא הולך לקחת לו את הפרטיות שהוא רגיל אליה ולגור במקום עם בחורה אלא יחד עם "גבר" הוא טוען כשהיה חייל הוא השכיר דירה יחד עם שותף היה מאוד עצמאי לא מבין למה בני צריך לגור אתנו במקום להיות חייל בודד כי הוא "בוגר"

פשוט קשה לי, הבן גר אצל הורי וחלק מסתיר ממני שהוא מסתדר כי הוא מפחד להרוס לי את הזוגיות אבל יודעת בפנים שהוא כואב

חושבת על לישון אצל הבן פעם פעמים בשבוע ככה אהיה עם שניהם.....:(

קודם כל המון תודה על התגובה

מה שקורה עכשיו להורי קשה להחזיק את הבית לבד קשה להם המשכנתא, הם מצפים ממני לחזור לגור אתם לעזור כלכלית וגם להיות עם הבן
כרגע אני משלמת הוצאות של בית אצל החבר שאתו אני גרה כבר שנתיים, כלומר אצטרך לעזוב את החבר ולעבור לגור אצל הורי ועם הבן שלי כשהורי אומרים שעם החבר יכולה להשאר בקשר ולצאת או לגור אצלו אבל לא להשתתף בהוצאות הבית אצלו

קשה לי מאוד, אוהבת את החבר מאוד וטוב לנו יחד אבל ... כמו שהכל על הכתף שלי אם הבית ימכר או לא והבן שהוא בן 18.5 אמנם בוגר עדין זקוק לי

אם הבית ימכר לחבר יהיה קשה לקבל אותו ינסה כן אבל רואה בעיות

שלום ניקי,

2 מישורים- האחד, הזוגיות החדשה שלך. והשני- המקום הגרעיני שלך. העובדה שאת מסתובבת עם רגשות אשם מספרת על כך שאינך שלמה עם המהלך של המגורים המשותפים, עד כדי ניתוק מהילד. בן זוגך הנוכחי צריך להבין מה בדיוק את מרגישה ואיפה הקווים האדומים שלך, כי נראה שיש לך קווים אדומים כאלה. ונראה שאת ויתרת על ערכים מסוימים שחשובים לך (וכרגע לא משנה האם הילד חייל, בוגר, יכול להשכיר דירה או לא).

אז ראשית לפתוח את זה ברצינות מול בן הזוג ולהציב גבול מסוים- איפה את מוכנה ואיפה לא. אם את רואה לנכון לישון 2 לילות עם הילד, וזה מתאים לך מבחינת הלו"ז וכו', אולי שווה לנסות לתקופה ולבחון שוב את הדברים. כפי שכתבו לך פה, זה לא "זה על חשובן זה". זה "להסתדר זה וזה", ולנסות להשלים עם היתרונות והחסרונות. בן זוגך באמת לא מקבל את הבן שלך? נשאלת השאלה האם זאת אכן זוגיות שהיא לאורך זמן עבורך. הרי אנחנו מקבלים את בני הזוג שלנו עם כל מה שהם מגיעים איתו, ולפחות מתמודדים עם זה, למרות הקשיים.

אני מבינה שבן הזוג מעט מאויים מהעובדה שבנך יעבור לגור איתכם, ובאמת יש בכך משהו. אבל מה שאני יותר שמה לב הוא שאת לא מרגישה עם זה נוח- לא בזוגיות, ולא בהורות שלך. אז את לא מרגישה ממש טוב באף מקום, מה עשינו בזה?

ולכן, יש להעביר את המסר לבן זוגך, ולרקום יחד זוגיות שהיא כן מכניסה את הדברים החשובים לך (אם זה מגורים יחד או שאת תישני עם הילד). מצד שני, לדבר גם עם הילד ולהעביר לו מסר אחר- שלא ויתרת עליו והוא חשוב לך, הוא בהחלט צריך לשמוע את זה.

רציתי להוסיף שהחבר מפחד להיות אבא חורג לנער
הוא באופי אדם קשה שאוהב את הפרטיות שלו, הוא חושש שיפחיד את הבן ולא רוצה לשמש לו כאבא חורג כי יש לו אבא

הי,

כנראה אלו לא חששות שקשורים לבן אלא מקומות אישיים של בן זוגך שחושש מקשר מסוג כזה, או מהאחריות שכרוכה בהורות מסוג כזה. אם הוא מדובר בשרטוט גבולות, נניח, כלומר- חושש כי כבר יש אבא בתמונה, זה היה לבטח נפתר בשיחה מול הנער ודיבור על כך שיניכם על מנת לעשות את זה נכון.

להערכתי יש משהו מעבר להצהרה הקונקרטית הזאת.