מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
מנהל הפורום

- איך יודעים אם להישאר או להיפרד??נירית06/03/2014
בוקר טוב ........ זה יהיה קצת ארוך מקווה שלא ארוך מדיי. אשתדל לקצר כמה שניתן
אני בת 25. חבר שלי בן 26. אנחנו יחד כשנתיים.
הקשר כמו כל קשר חווה עליות ומורדות. העליות הן מתונות אך הירידות הן מאוד מאוד משמעותיות.
הוא מאוד "קטסטרופלי" וכל דבר הכי קטן או דברים שלא צריכים לייחס להם חשיבות הוא לוקח אותם מאוד קשה ומאוד על עצמו ולא משנה כמה אני מנסה להסביר לו שזה לא משנה מה אנשים אחרים עושים, שקודם כל יעבוד על עצמו ולא יהיה כזה (למשל בלימודי הפסיכולוגיה שלו הוא לומד על קיטלוג).. הוא מתעצבן על הנושא הזה כאילו זה משהו אישי אליו!! אני אומרת לו שהוא בעצמו ינסה לא לקטלג למרות שזה דבר שהוא קורה מעצמו אבל הוא יכול לקטלג אבל כן להכיר את הצד השני ולא להתקבע בעמדתו. במקום זה הוא מתעצבן ש"יש דבר כזה בעולם ואחרים חושבים ככה".
דבר נוסף. הוא גולש גלים. כתחביב. ונגיד יש יום שבו הוא לא תפס גל הוא מתעצבן על זה כאילו אלוהים יודע מה קרה לו.
אני מסבירה לו שזה תחביב וזה לא איזה מקצוע שמכניס לו כסף והוא נכשל בו. ושתחביב, המילה שמסתתרת בו היא "חביב". וכל עוד זה כבר לא חביב אז שיעזוב את זה או שישנה את הגישה ושיגיד תודה בכלל שיש לו זמן ללכת לים ולעשות את מה שהוא אוהב. יש אנשים שמוותרים על כל התחביבים שלהם בשביל קריירה או משפחה. הוא לא מקבל את זה. שוב הכל "קטסטרופלי"
העניין הוא , שלי קצת נמאס כבר לנסות ולהבין אותו כל הזמן ולהסביר לו והוא מתבצר בעמדותיו. כבר שנתיים אני מנסה לגרום לו לחשוב על הצד הטוב של החיים ולא כל הזמ לבטל דברים עוד לפני שהם קורים!! (בטח זה לא יהיה טוב. בטוח משהו יידפק מחר). הפסימיות הזו הורגת אותי וזה כמובן משפיע מאוד גם על הקשר בינינו כי ברגע שמי שאיתי כל היום ממורמר זה מחלחל גם אליי.
לאחרונה לקחתי החלטה שאני עוברת לב"ש ללמוד שם. (אנחנו גרים במרכז). גם בגלל החוויה הסטודנטיאלית וגם כדי לראות איך אני מסתדרת במקום יחסית רחוק מהבית ומגורים לבד. אני חושבת שחלק מההחלטה היא גם קצת להתרחק ממנו ע"מ להבין מה אני רוצה.
דבר נוסף, יש 3 (!!) בחורים שהתחילו איתי לאחרונה שהם מאוד מוצאי חו בעיניי והם לא יוצאים לי מהראש. אולי זה סתם בריחה כי נמאס לי מהקשר? אולי אחרי שנתיים בא לי משהו חדש אבל אחרי הכל- למי לא בא משהו חדש מדיי פעם?
אני בחיים לא אבגוד בו ולא אעשה משהו מאחוריי הגב שלו. השאלה היא האם זו פנטזיה שלכולם מגיעה בזמן זה או אחר?? או שזה לא היה מעניין אותי בכלל אם באמת הייתי מאוהבת בחבר הנוכחי?
הוא כן מבין אותי והוא כן שם בשבילי , והוא מקבל ומשתף פעולה עם כל השגעונות שלי (ויש הרבה).... ההורים שלו כבר חושבים שנתחתן וההורים שלי גם אוהבים אותו.
אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות. איך יודעים שאני לא מוותרת על דבר טוב?? או איך יודעים אם אני נשארת בקשר שמזיק לי??
אילו שאלות אני צריכה לשאול את עצמי ע"מ באמת להבין אם שווה להישאר בקשר הזה? המון תודה.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר להמשיך "להתבשל", ולהחליט
עדי בדיחי07/03/2014הי נירית, מתנצלת על העיכוב במענה,
את לדעתי עולה על כמה נקודות משמעותיות בקשר, ואני חייבת לציין שאת יודעת "לחשוב אותן" באופן מאוד בוגר עם ראיה של כל התמונה- מערכתית. כל הכבוד לך.
החבר שלך אכן מתאפיין בחשיבה טוטאלית, קיצונית, לא פרופורציונלית ופאסימית. למרות כל התכונות המאוד טובות שבו, ולבטח יש הרבה כאלה, את מעלה תפיסות עולם מנוגדות יחסית בינך לבינו. בעוד את מנסה לראות את הטוב שבחיים, לנתב את המחשבות לדברים חיוביים, לאתגר את עצמך (לימודים רחוק מהבית) ולהעצים את בן זוגך- הוא נבצר בעמדתו.
אני לחלוטין לא מסכימה עם האמירה שלא ניתן לשנות בן זוג, מאידך. בהחלט, בתוך זוגיות ובפרט בנישואין- בני הזוג מתעצבים אחרת, מתגמשים, ולכן גם משתנים. יהיו דפוסי התנהגות שישתנו לחלוטין, יכחדו ממש, או יצוצו אחרים. אבל, כל זה תלוי בדבר אחד פשוט- הרצון להשתנות. המודעות שאתה חווה את העולם באופן פוגעני בך ובסביבה. ולהערכתי, ממה שתיארת, לא נראה כי קיימת בו כרגע הסתכלות כזאת. זאת ועוד, כדי לעשות שינוי תפיסתי שכזה, בת זוג לא תמיד מספיקה. היא תספיק כאשר בן הזוג תלותי, סומך מאוד, זקוק ויודע שהוא זקוק להכוונה וישען עלייך ועל עמדתך לחלוטין. פה זה לא המצב. פה מדובר בבחור די עקשן בדעתו, שלא מוכן לראות את האפור- בין השחור ללבן. הוא דיכוטומי בראייתו. ולכן במצב כזה טיפול אישי, יכול להפחית מעט את "מינון" העוצמות. כלומר הוא עדיין ישאר מעט קיצוני, אבל פחות, או בפחות פעמים, או בפחות עוצמות. הוא יוכל אולי להסתכל בעוד עיניים ומזוויות שונות, על החיים שלו. זה תהליך שדורש, שוב, רצון, יכולת להתבוננות פנימית ויכולת לשינוי.
ממה שקראתי, אין בו את הרצון הנוכחי. מעבר לכך, הוא מנוגד לך לחלוטין בתפיסתו זו. בחיים ה"אמיתיים", בשנות הנישואים, יהיו הרבה משברים (לצד אירועים משמחים) וקונפליקטים. בשלבים האלו בחיים, תפיסת העולם והסיפור שלנו (הסיפור שכל אחד מספר לעצמו: איזה עולם זה, מה אני רואה בעולם שלי, איך אני מפרש אותו) הוא בהחלט קריטי לטיב הקשר ביניכם וגם למשפחה העתידית שתגיע בע"ה.
ולכן. אני מזמינה אותך להמשיך לבשל את המחשבות שלך, אכן להתרחק, אכן למצוא פינה שלווה לחשוב טוב על הדברים. והחשוב- להמשיך להתייעץ. לשמוע דעות, לנסות להתחבר למה שאת חשה שנגע בך, להמשיך להתאמן במחשבות על הקשר הזה, ולנסות להגיע להחלטה (כמובן לשוחח איתו שוב על כך ולהסביר לו בפירוש לאן המחשבות על הקשר לוקחות אותך , לא לחסוך את האמת), אבל החלטה מושכלת.
אין לי ספק שבסוף תגיעי למקום שאת שלמה איתו, ותחליטי את הדבר הנכון לך.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם אתם קמצנים?
.jpg)
.jpg)
.jpg)



.jpg)
.jpg)

