עוד נושא לדיון

שלום אלה,

ראשית כל הכבוד וישר כוח לך.

אני בטוחה שאם בעלך היה נוהג להגיד לך מדי פעם מילה טובה והערכה- היית הרבה פחות כועסת. במילים אחרות- לא מדובר בכמות העזרה אלא באיכות ההערכה אליו כלפייך ובביטוי שלה כלפי חוץ.

הוא החלק המפרנס בבית למיטב הבנתי ועל כך את לבטח מעריכה אותו מאוד. יהיה שווה ורצוי לשוחח איתו על כך. שאינך מבקשת עזרה קונקרטית כמו שאת זקוקה למילים הטובות שלו ולהערכה שלו.

מאידך, אפשר לשים מולו רשימה של עזרות שאת זקוקה להם ולבקש שיבחר רק אחת- ויעשה אותה לפי התנאים שלו ומתי שנוח לו. עצם כך שיעשה, זה כבר צעד משמעותי לקראתך. לפני שאת מבקשת ממנו- אמרי לו עד כמה את מעריכה אותו (יתכן וזה "ידבק" והוא יחזיר פידבק גם אלייך).

מדהים איך שזוגות רבים כל כך על אותם דברים
אני לגמרי מרגישה כמוך. בעלי לפעמים מודה בכך שהוא מעריך את מה שאני עושה
אבל בפועל רב הזמן עסוק בתחביביו (מילה יפה ל-מחשב) בזמן שאני המטפלת העיקרית של הילדים וגם לי בא קצת זמן לעצמי.
זה מעורר מתח וגם כתבתי בפורום בנושא הריבים..
הוא מבחינתו מרגיש שהוא עושה הרבה ובטוח שבעלים אחרים לא תורמים כלל.
פעם זוגות רבו ונשארו יחד ובאיזשהו שלב ,לפחות אצל חלקם,הזמנים הקשים והלחוצים עברו והם שרדו אותם והגיעו אל הנחלה
היום,כל זוג שלישי מתגרש וכל אחד שואל את עצמו אם "שווה לו" להישאר במערכת יחסים ש"כזו" כי כל אחד בטוח שהוא נותן הרבה ומקבל מעט.
בינתיים אני חוששת שאין לי פתרונות למצב אבל אכן צרת רבים חצי נחמה. מחזק לדעת שאני לא לבד והבעיות ביחסים לא נובעות רק ממי שאנחנו (כלומר שאני לא בסדר או הוא לא בסדר- כאדם) אלא הן מצב כללי ונפוץ אצל רבים.

גם אצלי אותה הבעיה. אני עושה את רוב עבודות הניקיון בבית ומשקיעה הרבה יותר אנרגיה בבית, בעלי לעומת זאת לא עובד כל יום ולא מתקרב למה שאני משקיעה בבית.
התובנה שלי - גברים הם עם עצלן. ונצלן.
אין מה לעשות. כלומר - יש מה לעשות - חינוך,תרבות, זה כנראה ייקח עוד זמן עד יבינו שהם לא התחתנו עם שפחות, זה ייכנס להם מתישהו לDNA. תבינו אלפי שנות אבולוציה הם ניצלו אותנו בכח הזרוע. קשה להם לעזוב את הנבוט ו - לעבור למגב/סמרטוט/שואב אבק. מאוד קשה. אבל בסוף זה יקרה. צריך להיות אופטימיים...