בדיכאון

אני וחבר שלי במערכת יחסים שנחשבת די קצרה. 9 חודשים. הוא היה הראשון שלי ואני הייתי הראשונה שלו. היה ממש כיף ומרגש וסקסי וכל הזמן רציתי לגעת בו ולהיות איתו בעיקר במובן המיני. רק הנחתי עליו עיניים וכבר רציתי להפשיט אותו. אבל זה נמשך זמן קצר. קצר מדי. בערך אחרי חודשיים התפתחה אצלי דלקת ומאז אנחנו כבר חצי שנה לא מקיימים יחסי מין. שמתי לב שגם ירד לי החשק. באופן משמעותי. זה הגיע למצב שאם הוא לא מבקש מפורשות אני לא נוגעת בו באופן הזה. אצלו לעומת זאת לא השתנה דבר. הוא עדיין מטורף עליי ונמשך אליי בלי גבולות.. אבל זה הגיע למצב שאני פשוט לא מרגישה צורך.. לפעמים זה אפילו מעצבן אותי כשהוא נוע בי. הוא דיבר איתי על זה הרבה פעמים. שאל מה קורה.. למה אני לא יוזמת.. אמר שהוא לא מרגיש חום ולא מרגיש שאני אוהבת אותו ביקש שאייחס אליו יותר תשומת לב. מספר פעמים הבטחתי שאשתפר ובאמת השתפרתי אבל לתקופה של כמה ימים ולאחר מכן שוב הזנחתי את זה. המקרה הזה חזר על עצמו יותר מדי פעמיים. אני אוהבת אותו. אני לא רוצה לאבד אותו. יש לנו מערכת יחסים ממש מיוחדת יחסית לזמן הקצר. אבל אני רואה שזה אוכל אותו כבר תקופה ארוכה ואתמול הוא הבהיר לי שהוא כבר הגיע לקצה היכולת. אני ממש רוצה שזה יחזור להיות כמו בהתחלה. בנוסף לכך אני מרגישה ויודעת שהוא השקיע בי המון במערכת היחסים הזו גם בפן הרגשי.. ואני משום מה לא מגיעה לרף שהוא הציב לי. אני מתעסקת בדברים קטנוניים ושטותיים במקום לבלות איתו ולהיות איתו ולהשקיע בו זמן ומחשבה. כמו למשל שהוא יעזוב הכל באמצע כדי להיות איתי כשאני זקוקה לו.. ואני לא מצליחה להתנתק מהפלאפון למספיק זמן כדי להקשיב לו.
הדבר היחידי שברור לי זה שאני לא יכולה לחיות בלעדיו ואני חייבת למצוא פתרון לפני שיהיה מאוחר מדי.