קושי לאחר פרידה

גאיה שלום,

צר לי לקרוא את כל מה שאת חווה.

ממה שאת מעלה נראה שהיית בקשר זוגי שהסתיים בצורה פתאומית ללא שום הכנה ונשארו שם "עניינים לא סגורים" ולמעשה את לא עיבדת את האבל של הפרידה הזו. ארבעה חודשים זו גם תקופה קצרה. אך במקרה שלכם אני חושבת שצורת סיום הקשר ומה שקרה בקשר השפיעו עלייך יותר.

את נותרת עם הרבה שאלות פתוחות, ללא מענה, אינך יודעת מה קורה אתו היום וזה מביא לחוסר וודאות וחוסר אונים מאד גדול באשר למה שקרה בקשר ולעיבוד של סיומו.

את מפנה אשמה רבה אל עצמך. ממה שאת מציינת את ניסית לעזור ולתמוך בו בתקופת הזוגיות וזה לא פשוט וזה ראוי להערכה רבה.. בפרט בתקופה האחרונה, השנה האחרונה שתיארת, בו הוא הפסיק את הטיפול התרופתי ונחשפת להתנהגויות ולמעשה לשינוי מאד מהותי אצל בן זוגך, משהו לא פשוט להכיל וזה כנראה "לקח" אותך לכל מיני מקומות. את בן אדם עם רגשות, בין הרגשות שלנו כבני אדם יש גם כעסים ועוד.. אנחנו לא "כל יכול", אנחנו סה"כ בני אדם וכנראה את מאשימה את עצמך על האירועים שקראו לו וכן על מצבים שגם את אולי "טעית" (כי כולם טועים בקשרים ואי אפשר לא לטעות בזוגיות ובכל דרך בחיים)....

בפועל, אין לך יכולת לקחת אחריות על טיפול של אדם אחר.
זה מאד קשה להיות בעמדה של לקחת אחריות על בריאות (נפשית/פיזית) של אדם אחר, גם אם הוא בן/בת זוג).

והתחושה שעולה ממה שאת כותבת שאת מרגישה שהיה לך תפקיד ולא הצלחת בו.
חשוב להתייחס גם למה שאת עברת שם ואליך כאדם.

הסיפור באמת לא פשוט והייתה לכם תקופה יפה, לא ברור מה יש לבחור מבחינה נפשית אך כנראה הוא מתמודד עם קושי יותר גדול מכפי שחשבת בהתחלה ונקווה שהוא ירגיש טוב.

לגבייך גאיה,
את מציינת שאת בוכה הרבה, חוששת לשתף את הסביבה מחשש לא לקבל תגובות אמפטיות, מבינות ושיכולות להיות אתך.

אני ממליצה לך לא להישאר לבד עם כל מה שאת מתארת.
ממליצה מאד לפנות לגורם מקצועי שילווה אותך בתקופה הזו, אני חושבת שאת יכולה להעניק לעצמך משהו מאד משמעותי דרך שיחות עם מטפל/ת.
זה יכול לעזור לך גם להתמודד עם כל מה שאת מתארת כאן וגם לארגן את מה שאת מרגישה היום וכן להתמודד בכלל עם תכנים בחיים וחשוב לעבוד על המקום של האשמה שאת מרגישה.

לגבי דיכאון (התפרצויות בכי), מחשבות אובדניות - כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר או רופא משפחה לגבי אפשרות להיעזר תרופתית.

היום רבים הם האנשים שנעזרים בטיפול כזה וזה בסדר גמור ואין סיבה לסבול
אך שוב - רק בהתייעצות מומחה.

אנא פני לטיפול ותתחילי לדאוג לעצמך כי מגיע לך להכניס מרחב של נשימה ולהרגיש טוב יותר עם חייך.

לגבי הסביבה, אני ממליצה לך לחשוב טוב, אם אין חברות טובות שעשויות (אף שכרגע לא נראה לך) להפתיע ולהבין את מה שאת חווה? (פעמים רבות שאדם ששרוי ברגשות אשמה מאמין שאיש לא יבין אותו.. אך בפועל, פעמים רבות יש אנשים שכן יכולים להיות שם..)

אני מאחלת לך הרבה הצלחה,