כבר לא מעריכה את בעלי

שלום

בת 38 נשואה 13 שנה + 4.

הבעיה שאני מתמודדת איתה היא שלאורך החיים (לדעתי בערך כמו כל זו)
אנחנו נאלצנו להתמודד עם אתגרים -
כלכלי (בעיות בהחזרת המשכנתא)
בריאות בנושא פריון
פיטורין
מעילה בעסק המשפחתי של הצד של בעלי

ובכל משבר בעלי נופל, נשאב למשבר בפסימיות, מתעצבן על הסיטואציה (אחרי שהיא קרתה, כבר לא חשוב מי אשם) לא מבצע פעולות התמודדות, אלא פשוט מתעצבן ויושב על הגדר.
מה שקורה הוא שאני סוחבת את כל האתגרים והתמודדיות על הכתפיים שלי (כחמש שנים לא עבד ועול הפרנסה היה עלי, בעקבות המעילה של אביו נכנסנו לחובות והוא לא הצליח להתעמת עם אביו), אפילו לידה אחרי טיפולי פריון הכניסה אותו לדיכאון ולעצבים והוא לא נגע בתינוקת 3 חודשים....
יתרה מזאת, ברגעים הקשים, כשאתה מצפה שהבן זוג יהיה שם לצדך, הוא פשוט לא שם, או שם ולא עוזר אלא מזרים אנרגיות של כעס לסיטואציה כשניסיתי להסביר לו את זה הוא פשוט מתעצבן וצועק. אחר כך הוא מתנצל ואומר שהוא לא יודע מה הוא היה עושה בלעדי.
מה את מציעה לי? לקבל את זה שהוא חלש אופי ללא כלים להתנהלות בחיי היומיום ולטפל בתחושות שלי אליו, או לנסות לשנות אותו? התחושות האלו התעצמו בשנה האחרונה, אחרי הלידה, פתאום ראיתי את כל התמונה והיה לי כבד המשא. ואני מרגישה שאני בין מרחמת על בעלי לבין בזה לו.