חזרתי ... אבל למה?

שלום מתוסכלת,

ראשית צר לי על מה שעובר עליכם. לא פשוט.

נקלעתם ללופ של אנרגיות ורגשות שקשה לשלוט בו. מהתחלה הכל התחיל מאוד מאוד מהר ולא לפי "הספר" - 3 חודשי היכרות, מיד חתונה, מיד הריון ולידה ומיד הורות. לא ממש היה לכם זמן להכיר זו את זה. היום, את מכירה אותו יותר טוב והוא אותך ונקלעתם למצב של חוסר תקשורת וחוסר מגע.

אני חושבת שגם ההחלטה לצאת מהבית היא פזיזה מאוד ולא שקולה. יהיה כדאי להתייעץ עם איש מקצוע ולבחון את האפשרויות העומדות לפניכם. לפני כל פירוק וטלטלה עבור הילדה, חשוב יהיה לבדוק האם בכל זאת ניתן לגשר על הפערים, תוך כדי יעוץ. הילדה חשובה לו וכנראה גם את. נסו לעדן ולמתן את העוצמות ואולי תגלו שבכל זאת משהו מההתאהבות ההיא נשאר. אני מאמינה שעם קצת רגיעה תוכלי להחזיר את הגלגל מעט אחורה ולפחות ללכת יחד ליעוץ מסודר ושם לקבל את ההחלטה.

כאן בדיוק הבעיה הוא לא רוצה להתייעץ עם מומחה בנושא הזה מבחינתו זה פשוט יעבור אם נשקיע אבל אני נמצאת במצב שכל כולי שקועה בילדה תמיד רציתי ילדים וידעתי שזה בשבילי עולם ומלואו לא רציתי אף פעם להיות משהו אחר מלבד אמא וזה באמת הכי אוב שהיה לי רציתי תמיד אבל תמיד להיות אמא אני אוהבת את הילדה שלי ובאמת שכל מה שמעניין אותי בחיים זאת היא אני מבינה שצריך לטפח את הזוגיות ולהשקיע גם בזה אבל הבעיה שלי היא שחשבתי שיש אהבה אז הכל מסתדר וכן הבנתי שזה לא אבל שוב אני מנסה להגיד לעצמי שנכון אנחנו באים ממנטליות שונה ממש שונה לגבי איך צריכים להיות ולחיות לדוגמה אני אוהבת פרטיות ואפילו קנאית לפרטיות שלי ואנחנו גרים במשק של ההורים שלו וכל ויכוח אע מריבה תמיד יש אוזניים שמקשיבות ומן הסתם בגלל שזה המשפחה שלו אז אני יוצאת הרעה והלא בסדר וזה הגיוני הוא שלהם אני הזרה פשוט זה לא נעים לי שאני בודדה בעיקרון אני נמצאת בשטח שלהם אני הזרה אני האחרת וזה משפיע עליי כי אצלהם הם יכולים לשבת יחד אחרי ריב משפחתי שלהם ופשוט להמשיך הלאה אבל לי הזרה נשארים משקעים לי זה הגיוני שאני רוצה שוויכוח יהיה פרטי ולא משותף ואם יש לו בעיה שידבר ויפסיק לצעוק ולהאשים אותי בהתפוצצות שלו כי לא נתתי לו יחס אני חושבת שאפשר לפתור דברים בשיחה לאו דווקא בצעקות או בטונים גבוהים אני באה מעיר גרתי בביניין כל חיי ואני יודעת איך זה ששומעים צעקות מדירה סמוכה ולכן צריך לדבר בשקט גם במחלוקת אבל הוא כל כך נלחץ בוויכוחים ומתחיל לצעוק הוא טוען שזה שאני מדברת בשקט לא אומר שהמילים שלי לא כמו צעקה , לעבור מכאן הוא לעולם לא יעבור כי זה מקום העבודה שלו והשטח שיהיה שלו בבוא הזמן אני מבחינתי מוותרת על הנוחיות של דירה ללא שכירות ונוחות מבחינה כלכלית ורוצה לעבור אבל זה לא יקרה אני אוהבת אותו אני בטוחה בזה והוא אותי גם כן הוא בן אדם שרואים ישר שמשהו לא מסתדר לו מה הוא מרגיש כי גם בוויכוח הכי פעוט שיש הוא לא הולך לעבודה ונשאר בבית או שאם הוא כבר הולך הוא לא רגוע ואין לו חשק לעשות כלום הוא עושה את זה כדי לצאת מידי חובה ותו לא , אני רוצה לדעת אם זה אפשרי לוותר על דברים שהם עקרוניים מבחינתי כמו העישון והטיפול לבד בילדה ולא להתמרמר ממנו בדברים האלו באמת מכל הלב ולא לעשות כאילו כי אני לא כזאת אני רוצה ותמיד הייתי כנה עם עצמי האם זה הגיוני??

שלום שוב,

כדאי לעשות כמה דברים:
1. לבסס לעצמך דעה ראשונית- האם את עדיין אוהבת אותו.
2. אם כן, לנסות לחשוב מה את מוכנה לעשות בשביל הקשר הזה. אם לא- להתחיל פרידה רשמית ולבדוק איך את מרגישה בלעדיו לתקופה מספיק ארוכה, לבדוק האם יש געגוע.
3. אכן אהבה לא מספיקה וצריך להשקיע שוב ושוב בעיקר לאחר שמביאים ילדים לעולם. זה חלק טבעי ממה שקורה לזוגיות אחרי הבאת ילד, ולכן זה חשוב שבעתיים.
4. להתחיל להתייעץ באופן אישי אצל מטפל זוגי ולהביא זאת לידיעת הבעל. לאט לאט יתכן והוא ירצה גם ויצטרף, ואולי שם יתחיל תהליך.
5. את בפירוש לא צריכה לוותר על עקרונות חשובים, אך חשוב שיהיה מדובר בעיקרון אחד או שניים ולא בעשרה. כדאי לבוא זה לקראת זה ולבדוק איפה את כן מוכנה להתפשר. לא לצבוע הכל בשחור או לבן. למצוא גם "אפור" ושטחים בהם כן אפשר לבוא זה לקראת זה.

תודה רבה על התשובה המהירה אני בדבר איד בטוחה וזה שאני אוהבת אותו אני באמת צריכה לבחור על מה להילחם כי זה לא הגיוני להמשיך את הלופ הזה שנקלענו תודה רבה לך על הכל .