רוצה להרגיש שלמה בזוגיות שלי

שרון שלום,

בזוגיות, גם אם היא טובה ונכנסת אליה ממקום טוב, נכון ובשל, כפי שאת מציינת, ישנן עליות ומורדות בקשר וזוגיות היא משהו שחשוב לתחזק.
יש תקופות שהן יותר קשות ואחד הצדדים זקוק ליותר תמיכה ויש תקופות יותר טובות.

אני קוראת מבין שורותייך שאותו גבר שבחרת בתחילת הקשר, בעל האמביציה, עם הרצונות, עם ההצלחה, עם פוטנציאל ההשתכרות, פתאום נראה בענייך פחות אטרקטיבי בגלל המצב אליו נקלע היום.

אין לי ספק שכל מה שאת חווה משפיע גם על בעלך והוא גם היה רוצה להיות במקום אחר. פיטורין יכולים מאד לפגוע בביטחון העצמי.

חשוב לזכור שבחרת ת בעלך ממקום של אהבה, מה שהיום, בגלל רגשותייך, את מתחילה לשאול האם בחרת לא בסדר? לא, את בחרת בסדר, פשוט בחיים קורים דברים.

בן זוג יכול להיות מפוטר, חלילה עם מחלה ועוד.. וזה לא פשוט.

חשוב לזכור שזוגיות כל הזמן מתפתחת ומשנה פניה, לאורך כל מעגל החיים.

מה הייתי מציעה לך לעשות?

הייתי שומרת על פגישות שבועיות משותפות רק אתם ביחד.
תתני לו לשוחח על מה עובר עליו, האם הוא מחפש עבודה במקצועו?
תנסי למצוא בו את הדברים שאת כן אוהבת ומעריכה בהם (וציינת כמה כאילו פה בפורום)...

חשיבה שאף שהמצב מס' שנים, מדובר בתקופה זמנית, הוא בחור צעיר ויכול למצוא עבודה במקצוע.

אין שלמות באף קשר אך חשוב ליצור תקשורת ביניכם שתוכלו לשוחח ביניכם על הקשר שהוא הבסיס בכל זוגיות.

אני לא חושבת שאת לא שלמה בזוגיות, אלא שזוהי תקופה משברית זמנית.

הייתי מעודדת אותו לשתף אותך מה הוא מרגיש, מה את מרגישה, מה חשוב לשניכם, תוך הדדיות, הקשבה ולא האשמה.

תראי מה קורה שם, מה הוא מתכנן, מה הוא רוצה, האם זקוק לתמיכה?
הייתי משתפת אותו בתוכניות שלך, מתייעצת אתו (=גם לו יש מה להציע..), משלבת אותו בחייך ותוך כדי מפרגנת לו על יכולותיו ומתעניינת במה הוא זקוק, מה יכול לעזור לו, לגמרי ממקום אכפתי.

מתוך הקשר הזה ביניכם, יכולה להתפתח הדדיות, שיתוף ומשהו שיכול מאד לעזור לשניכם בקשר.

מעבר לכך, לבעלך - ניתן להתייעץ היום עם אנשי מקצוע לגבי חיפוש עבודה בתחום ספציפי שלו (בדיקת קורות חיים ועוד..) כל מה שקשור ספציפית לתחום שלו (בין אם יש צורך בהשלמת קורס, התעדכנות מקצועית, השתלמות וכו'.. כל דבר שיעזור לו...)

מאחלת לכם הרבה הצלחה,

שוחחתי איתו לפני זמן מה על האפשרות שלאחר שאסיים את לימודי הוא יפנה ללימודי תואר שני וינסה להתאים את עצמו לתחום שלו במידה שתאפשר לו חזרה קלה ככל האפשר לתחום המקורי שלו. הוא לא דחה את הרעיון, וזה שימח אותי, אבל פתאום הוא התחיל להתלהם (כמו תמיד כשמציעים לו עצות מקצועיות, אפילו ההורים שלנו) ולומר שרק בגללי הוא "תקוע" במצב הזה ובלעדי הצרכים המיוחדים שלי - להיות זמין לבת שלנו בזמן הלימודים שלי - הוא היה יכול להשתלב בתחום שלו והכל היה אחרת.
זה, כמובן, לא נכון. עוד לפני שסיימתי תואר ראשון ועוד גרנו במרכז הוא הסתפק בפחות והתעצבן כל פעם ששאלתי מה אפשר לעשות כדי שהוא יוכל לעבוד במקום קשור יותר לתואר שלו ומכניס יותר. הוא משתמש בלימודים שלי כתירוץ לבינוניות שלו (מצטערת, אבל צריך לקרוא לילד בשמו) ואני חוששת מאוד שעם סיום לימודי אני אגלה שלמרות ההקלה הכלכלית תהיה בעיה של מרמור מצידו על שהתקדמתי כביכול על חשבונו.

אני איישם את עצותייך בנוגע לשימור החברות והצעת עזרה ממקום חברי ולא שיפוטי, ואני כנראה אחכה "עד יעבור זעם" מבחינה כלכלית, כי תמיד הכל קשה יותר כשחסר, גם הזוגיות.
אני מקווה שהוא ייפתח אלי ולא יפנה אלי טענות שהוא אמור להפנות לעצמו.
העצה הכי חשובה שנתת לי, מבחינתי, היא ייעוץ מקצועי עבורו בבוא הזמן. הוא יסכים להקשיב ליועץ שייעץ לו איך להתאים את עצמו לשוק העבודה מחדש.

תודה רבה!