דעה

שלום,האיש שאני נשואה איתו. אנו גרים יחד אבל לחוד כלומר ישנים בנפרד אני בחדר השינה והוא בחדר אחר.
יחסים רוב הזמן ללא נגיעות.פעם ב.יחסי אישות.יש שיתוף בכסף.חשבון משותף 2 משכורות.משתמש במכשיר הקלטה סמוי
אחרי לכמה ימים אפסקה ושוב. לאחר תקופה. אני יודעת בבירור .!פעמים שדיברתי איתו טען שלא יודע איך לדעת אותי,פעם צילמתי.לתיעוד עצמי.לא ידעתי איך להגיב לרוב כמו תמיד פני לטובה. בכל הפעמים אני פגועה לעצמי . למה אני לא חזקה יותר
הוא צוחק עלי? /הוא רוצה לשחק איתי / חסר לו ריגוש? אולי?.אין לי איתו כמעט קירבה משום סוג חוץ מענין רכישת מוצרי מזון.
שאלה פה ושם על הילד.בן 5.אין שיחות על חשבון הבנק על ראיה קדימה בנישואים בזוגיות.בגיבוש הבית בלטייל ברומנטיקה
מתיחסים ,מ"למעלה" רק כדי להמשיך רולינג כי כך זה. עד ש....אנחנו בסביבות גיל ארבעים וחמש.
מתיחס אלי כמו עוזרת בית .תודה לאל שאני עובדת אך הוא במראה שלו ובמנטליות היום יומית אינו מתאים לסוג החיים שלי
בבוקר. ואחרהצ וערב הוא עסוק בעבודה שלו. וכך שאין לנו על מה לדבר .אחר העבודה מטפלת בילד כמה שאפשר.
ומחכה שיבוא הבוקר . לחיים הוירוטאלים. נהיגה מהנה ברכב שלי. עבודה שאני אוהבת אבל אני מתעייפת ממנה לפעמים.
הייתי בפגישות ייעוץ פרטני בתוך זוגיות לנסות לחזק את עצמי . היה בסדר אבל לא משמעותי . באתי לפגישות סיפרתי הבעתי את עצמי כפי שרציתי אבל כלים וביטחון נלמדו אבל הפגישות הגיעו למבוי כי היה שינוי נקודתי אבל לא ארוך טווח אני כזאת שאוהבת לראות תמיד את הטוב כי בחוץ לא כך .לא כך באנשים בגברים בכסף סיפור ראשון לא יהיה כמו השני אם בכלל. אז אם נשארים יחד אז צריך לעשות אותו כמה שיותר נכון והכי טוב שאפשר ממש. כי לא כדאי לאף אחד להתחיל מחדש.לא בגיל הזה בכל אופן.מה דעתך איך אני אמורה להגיב. לטובתי.תודה