עצה!

אני משתפת אתכם בתחושותי הקשות:

אני חיה בתוך זוגיות שככל שעובר הזמן(כבר 5 שנים!) אני קולטת עד כמה לא טוב לי,אני אומללה ומאמללת.
בעלי אדם טוב ביסודו אך עצלן ותינוקי ונאיבי עד כאב!!!! כל חייו מתנהלים בקצב שונה משלי בראיה ובחשיבה מעוותת ללא שום חשיבה של צעד אחד קדימה,חוסר עשייה מוחלט המדרדר מיום ליום
שנובע מחוסר מוטיבציה להתאמץ בכל תחום ורק להנות מחיי מותרות ללא הגיון.
לא שאני כליל השלמות-אף רחוקה מכך,אך בכל זאת אני מגיעה למסקנה שאני חיה עם בנאדם אטום
החי בבועה של אגואיזם וניתוק המקיפה אותו בחלק לא מבוטל מהחיים
אני די משוכנעת-מתוך ניסיון ששום ייעוץ בעולם לא יועיל בשינוי תכונות אישיות הטמועות כ"כ עמוק בבנ"א המסרב לחיות חיים נורמליים.הפסימיות שלי היא מנסינוי הארוך והמר.
ברור לכם שהגענו כבר מזמן למעגל קסמים מחריד ומייגע בו אני ה"אם" המוכיחה והוא "הלא יוצלח"
אני יודעת ומודעת מצויין עד כמה זה גרוע אך גם כשאני יורדת ממנו או מנסה באלפי דרכים כולל ייעוץ
כלום לא זז לטווח ארוך או באופן מהותי.
יש לא מעט רגעים בהם אני מהרהרת ביני לבין עצמי שבא לי להתגרש ופשוט לברוח אבל אני יודעת שאין לי אומץ לצעד כזה שאולי בסופו של דבר התוצאות יותר גרועות ומזיקות יותר מאשר המצב הנוכחי ובפרט שיש שלושה ילדים בתמונה.
בתוך תוכי אני די יודעת שבנראדם כה מקובע לא ישתנה באמת.
נמאס לי כבר לרחם על עצמי,לבכות ולהיות בדיכאון,זה לא מביא לשום מקום.
אני יותר מכל אחר בעולם יודעת שהסיכוי שהמצב ישתנה אפסי
בעלי מעצבן אותי מהשניה שאנו פותחים את העיניים ובמשך כל זמן שאנו יחד וזה הרבה!!! מידי!!
קצרה היריעה אך ליבי ונפשי גדושים ברגשות קשים ומורכבים שכבר קשה לשאת ולהכיל.
בטח תשאלו אם ניסינו לדבר ברצינות בכנות ובפתיחות אז התשובה היא כן.
עד כדי כך כן שכבר אין בי אנרגיות להוציא עוד מילה מהפה.
זה המצב!!!
אנו רבים ללא הרף במשך תקופות ארוכות/באפטיה
האם לזה אפשר לקרוא משבר זמני וחולף???
או שמא זה אבוד???
הוא ממש מטריף אותי בכל מה שהוא עושה ובעיקר בכל מה שהוא לא עושה
תחושותי כלפיו חסרות סבלנות אך יש בי גם רחמים כלפיו כם דחייה ותסכול ועוד ועוד.....
תודה על ההקשבה-אשמח לתגובה.
וסליחה על המגילה הארוכה..
שני.
שני