סבלנות

אז איך מתגברים על אי סבלנות . לפעמים.כשממש בא לי שיהיה הנכד שלי ולא הילד שלי בא קצת עושה למענו והוא חוזר להוריו. אני מוכנה להיות קצת סבתא אבל הרבה חופשיה.יש לציין שאני אמא הכי טובה להם.

שלום ישראלית,

את מתארת מצב של שחיקה כתוצאה מהאימהות וכל מה שכרוך בה. אכן משרה לא קלה וטומנת בחובה, לצד רגשי האושר, גם רגעים מאוד לא קלים בהם את צריכה לשים לפני הצרכים של עצמך- את הצרכים של ילדייך.

אני מניחה שלפער הגילאים של הילדים יש משמעות. כלומר יש לך כבר ילדים שהם בגירים לכל דבר, ילדים שבמונחים של פעם, או אפילו של היום- יכולים כבר בעצמם לנהל בית ואולי אף להקים משפחה משל עצמם. אני מניחה שלגיל שלהם, ואולי גם לגיל שלך, יש כבר משמעויות כאלו ואחרות בעינייך, שיכולות להשפיע על התחושות שתיארת.

הילד הקטן כמובן לא צריך "לסבול" כתוצאה ממה שאת מרגישה, רצוי שתמשיכי להיות סבלנית ותתני לו לחיות בקצב שלו, על אף רצונותייך העזים שיגדל כבר ויפוך לעצמאי בפני עצמו.. זה יקרה מתישהו. אני כן יכולה לנסות להציע לך לחשוב על פתרונות אחרים, כמו למשל- לקחת בייביסיטר, נערה, שתיקח אותו לפעילויות, חוגים, משחקים, לפעמיים-שלוש בשבוע, בעוד לך יהיה את הזמן שלך לעצמך. כמובן לשדך אותו לחברים ולפעילויות חברתיות.

במקביל, חשבי על דרכים להתקרב אליו ולנסות למצוא עניינים משותפים לכם. ילד בגיל זה הוא כבר מבין וניתן לעשות איתו הרבה דברים- יצירה, סרט ביחד, חוף ים, פיקניק.. כל מיני חוויות שיכולות לעשות גם לך טוב. כמובן אם תצרפי חברה זה יכול לעזור אף יותר.

מקוה שעזרתי ובהצלחה,