מה עושים

מילי שלום,

אני מבינה את הרגשתך ואת לבטייך.

אכן מקום רגיש.

נראה שאת מאד מעריכה את המשפחה, את כלתך וחמתה. עם זאת, את נזהרת ולא רוצה להתערב.

ביחסים בין בני זוג זה נכון לא להתערב. הם ילדים גדולים וצריכים ללמוד להסתדר.
תפקידך אינו לשנות את האופי או דפוסי ההתנהגות של אף אחד.

לגבי אימה של כלתך, אולי מתוך נימוס הייתי חוזרת אליה אך שמה גבול שחשוב לך יחסים נעימים ובזה את מאמינה, אך היחסים בין הילדים הוא משהו שאת לא רוצה להתערב בו וזה לא נכון.

את מעריכה אותה, מבינה שיש כמה קשיים וחושבת שהתערבות עלולה להחריף את המתיחות וצריך לתת לזמן לעשות את שלו.

שאלה, איך היחסים שלך עם בנך? אם בנך משתף אותך בדברים, את יכולה להביע דעה כללית שלא נובעת ממקום "מחטט", שאת חושבת שטוב לשמור על קשרים חיובים וטובים עם המשפחה ושניתוק עלול להיות צעד קיצוני, אך הוא יעשה כהבנתו.
יש סיכוי רב שדברים יסתדרו עם הזמן, כמו בלא מעט קשרים משפחתיים.

פעמים רבות קשה לדעת באמת מה קורה בין בני זוג , אך באופן כללי מעבר לזה, לא כדאי להתערב.

את יכולה להציע עזרה במה שקשור אליך ואל בני הזוג .....יש תפקידים שאת לא צריכה לקחת.

בברכה,