יחסים בתקשורת מינימלית

שלום,לרגע חשבתי על זה שאני צריכה לשאול את הפורום.
נשואים 26 שנה 3 ילדים שנינו עובדים הכל רגיל תודה לאל.אבל...ביום יום אני הולכת לעבודה 9 שעות + זמן יציאה חזרה כ 12 שעות בחוץ .הוא עובד במתחם הבית בעסק
פרטי עסק זעיר.מצהרי היום עד הערב.בשעות הבוקר הוא שולח את הילד לגן.בטיפול חפיף כמו שראוי לגברים. (לא אחראי לסביבה הקרובה)והכי חשבו כמה שפחות.ועוד יותר ראוי לציון הכל"חפיף" וזורם.לאחר מכן הוא חופשי לעצמו נוסע חוזר קונה ושוב נוסע חוזר קונה.ולא לשכוח כל סביבת המגורים בבלגן מתמיד בגדים זרוקים שירותים לא נקיים
אשפה לא זרוקה אי סדר מופתי בכל.הוא אינו מעדכן אותי בפועלו בדברים המשותפים לפחות. עינייני העסק/עניינים לדוגמא:נוסע עם אחיו לאן שרוצה נוסע לאבא שלו נוסע לקניות ברחבי הארץ ועוד חופש דוגמאות אין סוף. אין כמובן ברצוי לעקוב אחריו אבל דברים שקשורים לי ולו או לילדים אין מענה אין סיפור ועד שאני מגיעה הביתה או שנודע לי כדרך אגב על נושאים מסוימים או בכלל לו או לאחר ימים.אם בכלל. לפעמים אני מתעלמת וברובם אוכלת את עצמי. "כי אין עם מי לדבר" אני מגיעה הביתה ו"מתקנת" את הסביבה הנראית סדר ניקיון טיפול בילד בן 7(השניים האחרים גדולים להפליא).
וכמובן לא לשכוח כשאני מגיע בסביבות אחרהצריים אין על מה לדבר הוא בעסק הוא עסוק
הוא בשביל האנשים הוא בשלו מוזנח חסר סדר וזורק (הכוונה - אני הגבר דואג רץ עובד ולא משחק קלפי לא מעשן סמים כמו שתמיד הוא אומר לכל דבר שאני מדברת עליו)עינייני כסף סביר לא יותר מזה.
כאשר כבר דיברתי בטוב תשובתו קצרה לאקונית ובהמך "עזבי" טוב מה את רוצה וכך אין התקדמות לתיקון למעשה למראה בית טוב לכולם ה"כל באלגן" יוצא מכך שאני כמעט ולא סומכת עליו לא ממש רוצה ממנו יותר מידי רק במינימום אבל נאכל מבפנים לא זה לא מסתדר. למרות שאני מבקשת בצורה יפה מבינה להפליא שותקת או אומרת כשאני "מתקררת" ואומרת לעצמי טוב מה את רוצה.
אז כך השאלה:האם מותר לאישה להגיד שהיא לא מסכימה לכזאת צורת חיים .מבלי לפגוע בצדדים האם מותר להעמיד אוליטמטום או לעמוד על שלי בצורה שאינה משתמעת ללא לפגוע בו.האם מתאים ייעוץ משפטי ץ כיצד נכון להגיב זה משפיע על כל רבדי היום יום .אוכל חשק רצון עשיה כסף מראה חיצוני דאגה ועוד... שאולי נחשבים לוקסוס לעומת אלה שאינם בקו הבריאות ואנחנו צריכים פשוט לשתוק והרבה.