לבד בקשר

שני שלום,

אני מבינה ממה שאת כותבת שאינכם גרים ביחד.

תראי, ממה שאת מעלה נראה שיש פער בין הצרכים שלך ושל בן זוגך.
את זקוקה לבן זוג מכיל, מחבק ובעל יכולות שכנראה לבן זוגך הנוכחי יותר קשה בהם, מה שמביא לשאלה האם זה הבחור שאת באמת רוצה לבחור בו כפרטנר לחיים?

אני מעלה נקדוה נוספת, האם יכול להיות שההתגיירות שלו מקשה על קבלת ההחלטות ואיך זה משפיע עליך? (המרת דת אינו הליך של מה בכך).
עם זאת, אם לא מסתדרים, לא חייבים להמשיך, זה לא כנון לזוגיות.

ציינת שיש לך כעסים ושאת "משתגעת" ומתפרצת לפעמים.
האם זה קורה לך מולו? האם זה מוכר לך במקומות נוספים בחיים?

שווה לבחון זאת, כי השאלה האם יש כאן אלמנט של "ביצה ותרנגולת", מה בא קודם?
למה כוונתי, כוונתי לכך שיתכן והרגישות שלך (ללא שיפוטיות) והקושי שלו בהכלה מפגיש כל אחד מכם בדיוק בתכונות האלו שאת מתארת ומעצימים את התכונות.

הייתי בוחנת עם עצמך האם זה דפוס שבא מולו או שהוא מוכר לך בקשרים בכלל (ללא שיפוטיות, אלא כמקום בוחן ובודק).

כמובן שאפשר ואף רצוי להתייעץ מקצועית (בעיקר בצומת בחיים וציינת שאת מרגישה שנכנסת לדיכאון) אך אם יש הרבה חסרים בקשר והוא מסב לך קשיים רבים, כדאי לשקול את המשכו בידיעה שנתת שם את ההזדמנות.
ואתם יכולים לשוחח על זה...

אני מאחלת לך הרבה הצלחה

היי טלי,

קודם כל תודה רבה על התגובה המהירה.
בעניין הגיור, כל מי שאני מכירה ומכיר גם אותו אמר לי שאני לא חייבת להישאר איתו רק בגלל הסיבה המצפונית שהוא עבר בשבילי גיור. בהתחלה אני מודה, היה לי את המצפון הזה כי הרגשתי "לא נעים" אבל אחרי שהבנתי זאת, עשיתי את הצעד ונפרדנו. לא נתתי לזה להפריע לי מצפונית. יצא שחזרנו שוב ושמתי לב שכל העצבים, המתחים וההתפרצויות שלי יוצאים בגללו. כשהוא כבר מגיע לנקודת השבירה שלי, שאין לי כוח לצעוק יותר, אין לי כוח לויכוחים. השיחה תמיד מתחילה בצורה רגועה ותוך דקה שתיים זה הופך למלחמה של ממש. כמו שרשמתי, אני בן אדם מאוד רגוע ומאוד מאוד סבלני, קשרים קודמים לא התנהגתי ככה ובגלל זה רשמתי במכתב הקודם שאני מפחדת שהוא מצליח לגרום לי להגיע למצבים כאלה כמו שאף פעם לא יצא לי להכיר את עצמי ככה. הבעיה היא שהוא לא מתלהם, הוא לא צועק, הוא שליו ורגוע, אני זאת שיוצאת מהכלים ואני פשוט הופכת למשהו שאני בחיים לא הכרתי אצלי. זה מכניס אותי לדיכאון וחרדות ופחדים. השאלה של האם להישאר איתו או לא? כבר כמה פעמים עלתה לי. זה לא קל לי הנושא, אני יכולה להגיד בפה מלא שאני כן אוהבת אותו. בתקופה של הפרידה הוא מאוד היה חסר לי, יצא לי לצאת עם מישהו וזה לא היה אותו הדבר בכלל. זה היה נראה שאני מחפשת את הבן זוג שלי במישהו אחר, הכימיה לא הייתה אותו הדבר, יש לנו צחוקים משלנו, שרק שנינו מבינים. יש לנו גם דברים טובים בקשר ולא רק רעים ,אם בטעות יצא לי להסביר את זה לא נכון. עשיתי את השיטה של "הרשימת קניות" שפעם מישהי המליצה לי. תכונות טובות שלו לעומת תכונות רעות. שמתי לב שיש דברים שאני יכולה ומסוגלת להבליג עליהם, הבעיה היחידה שלי איתו זה שכשמסבירים לו משהו, איפה הוא טעה, למה הוא פגע, מנסים להראות לו ממש כמו ילד קטן איפה הוא טעה ולמה, אין עם מי לדבר. הוא תמיד צודק, כולם טועים- ממש ככה. באיזשהו שלב כשאני מגיעה למצב שאני מרגישה שאני מדברת לאוויר, זה מכניס לדיכאון, התגובות שלי נהיות יותר קיצוניות כי התשובות שלו יכולות לשגע פילים, אני מנסה כמה שיותר להסביר בצורה הכי פשוטה כדי שהוא יבין ובסופו של דבר זה לא שווה כלום ומכאן לפי דעתי התגובות הקיצוניות שלי באות לידי ביטוי. אני מודעת לקשר ואני מודעת למצב. כואב לי פשוט לחשוב על הסיטואציה שאני זורקת שוב פעם הכל לפח, אני כן אוהבת אותו אבל אני מפחדת להגיע למצב שאני אפסיק לאהוב אותו והרגשות יתחילו לדהות רק בגלל ההתנהגות שלו,
שגם אמרתי לו את זה דרך אגב. כל מה שאני חושבת ומרגישה אני אומרת לו, אני לא מסתירה כלום. אבל הבעיה היא שוב, לפעמים אין למי לדבר.

שני שלום,

תראי, אם יש סיכוי לדעתך לעבוד על הקשר בטיפול זוגי ואתם יכולים לעבור שם תהליך ואת הקשר שלכם מחזיקים גם דברים טובים, אפשרי לנסות.

אולם להישאר כך בקשר, לא הייתי ממליצה, ריבוי ריבים, התנצחויות, כעסים שקשה לתעל אותם, לא טובים בקשר זוגי, לאף צד וגם אם הוא משרת מטרות כלשהן, הוא לא משרת מטרות טובות ובונות.

השאלה המכרעת כאן בעיני היא האם שניכם מוכנים להתגייס לתהליך ולבחון מה מפגיש אתכם אחד עם השני ברמת התקשורת ואם יש סיכוי לקשר בריא ביניכם.

לחפש בבן זוג הבא מה שהיה בבן זוג הקודם הוא לא כך רצוי. כל אדם עומד בפני עצמו. עם זאת, פעמים רבות יש תכונות שחשובות בבחירה זוגית והיא יכולה להתקיים גם בבן זוג אחר ולעיתים קורה ההיפך - אנשים שמשחזרים באופן לא מודע דפוסים לא בריאים שהם מכירים מקשרים קודמים.

בהצלחה,