עצה

המצב מורכב ובעייתי ויש עוד דברים שלא העליתי כאן בדף זה כדי לא להאריך עוד.

אבל אני באמת לא מבין מה היא רוצה?? – למדתי משגיאות עבר, אני משתדל מנסה ונותן מעצמי שאני בא הביתה, אך לדוגמא ימים שאני קם ב 6:30 ו"מתפנה" רק ב 7+ בערב אחרי שהחזרתי את הילדה לאמא שלה.
ואז אמבטיה לקטן ואוכל ולישון וקצת לשחק אם הוא ערני ולישון. ארוחת ערב שלנו שטיפת כלים מקלחת ומה נשאר???
בקושי זמן לראות קצת תוכניות ערב ואז הופס עשר אחד עשרה בלילה ומה איתי??? מה עם הזוגיות??
אני הרבה פעמים עייף נרדם בעבודה – אמרתי לה זאת וקבלתי תגובה שוב מה אתה רוצה שאעשה שאני איתי כל היום? שאקום גם בלילה – אני מבין אותה ומנסה.

לי אסור להרים קצת קול ולה מותר לצעוק עליי ברמה כזו שכל השכונה תשמע..
היא ברוגז כבר כמה ימים ולא יוצאת מזה..יוצאת עליי בכל מיני יציאות. שלא אפרט כאן לא יודע אם זה רלוונטי בכלל.

מתחיל להיות מיואש – וממש לא בא לי להגיע לפרק ג...

איתי שלום,

אני מסכימה עם דברים שכתבה לך רונית וארחיב.

ראשית, יש מקום לבדוק אם אשתך במצב של דיכאון לאחר לידה, הסטטיסטיקות מדברות על 1 לכל 6 נשים. (לרוב חולף וניתן לטיפול) גם אם אין לה דיכאון אחרי לידה, לוקח זמן להתרגל למצב החדש של להיות אימא, להפוך מזוג להורים. לעיתים אימא יכולה לחשוב שאם היא עושה טעות או היא לא 100% היא עלולה "להלקות" את עצמה וזה כשלעצמו עלול לגרות לדכדוך, חרדה, כעסים, האשמות ועוד..

בעוד שהיום מדובר על "אם טובה דיה". אין מושלמות וזה בסדר.
מה שעולה מדברייך, הם ההתרגלות לשינוי הזה מההיבט שלך והתסכול שאתה צובר ונראה שאתה שואל איך אתה יכול "להגיע" להידברות עם אשתך ללא זעם/צעקות וכו'.
שלא מטיבים לזוגיות ולא לתינוק. לא ניתן לתקשר דרך צעקות, אין כאן הקשבה, זה רק מזיק לזוגיות.

ציינת שעוד לפני הנישואין יש לאשתך "פתיל קצר", לדעתי, מה שחשוב היום, הוא לבחון איפה אתם נמצאים בקשר ואיך אתם יכולים להגיע להבנה אחד של השנייה - הדדיות ואיך להכניס עד כמה שאפשר גם זמן איכות זוגי - של שניכם, על מנת שלא תשכחו את החשיבות של הזוגיות.

אני מציעה לכם לקבוע יום שמישהו יכול לטפל בתינוק, ששניכם יכולים להיות משוחררים ממחויבויות ופנויים להקשיב. תקבעו איפה שנוח לכם (אפשרי בחוץ, בית קפה או כל מקום שמתאים לכם)

אל שיחה זו הייתי מאפשרת, ללא שיפוטית, אלא ממקום בונה, בוחן ורוצה להבין, מה חשוב לכם בקשר בכל הרמות-

החל מגידול התינוק, הזוגיות, חלוקת התפקידים, לדבר על הרגשות של כל אחד מכם (מה זה עושה לי... מה אני מרגיש כש... וכו'.. לא בטון מאשים)

ולנסות לסלול דרך של התקשרות ביניכם.
אתה יכול לציין שחשוב לך שתצליחו לתקשר ביניכם ואתה מרגיש שיש דברים שמקשים ואתה מאד רוצה להיות שם למענה, שתהיה הדדיות ושתפתרו עד כמה שאפשר, אי הבנות לא בצורה של צעקות (כמובן שאיננו מושלמים, אבל עד כמה שאפשר).

במידה ואתם מרגישים שאינכם מצליחים לעשות זאת לבד, מומלץ לפנות לטיפול זוגי.

שם אפשר לקבל חיזוק גם במקום של האימהות של אשתך, גם על דרכי התמודדות של שניכם בקשר כהורים/כזוג/אתה מול הבת מנישואים ראשונים, דפוסים שחשוב לכם לעבוד עליהם בקשר ועוד..


מאחלת לכם הרבה הצלחה

לא נראה לי שיש לה דכאון.
כי היא מטפלת בתינוק ונותנת גם לאחרים להחזיק בו.

לגבי לתמוך יותר מה שרונית גם כתבה.
מבחינתה אני מקטר מידיי ולתמוך זה לא לקטר.
נכון שהנתחלה הפריע לי לקום בלילה אבל התרגלתי וגם אם אומר אז מה?
אמרתי לה שמבחינתי היא בהחלט יכולה ורצוי לקטר אם היהלה יום קשה ולא להכניס לי בהפוכה שאני עובד. והיא בבית לבד.

ומה לגבי משפטים פוגעים שלה? זלזול שלה? או משפט כמו היה לך יותר טוב אם הייתי מתה... ( באמת כמעט מתה אחרי הלידה מסיבוך ) וכל המשפחה היתה שם בשבילה.

מה לגביזה שהיא לא רוצה לספר לי דברים שרוראים לה במנלך היום? נניח כמעט תאונה.
ושלי היה מקרה והתחלתי לספר לה לא עניין אותה כלום לא אכפת לה כלום

לי אין רגשות?

לטיפול זוגי היא לא רוצה ללכת

איתי שלום,

בוודאי שיש לך רגשות ובוודאי שיש לה רגשות.

כל המכלול שאתה מתאר, שמותר גם להביע מצבים של תסכול (מה שציינת "לקטר")
ושהיית רוצה אשתך יותר תביע את מה שהיא מרגישה או שעובר עליה - למעשה כל מה שאתה מתאר נכנס לתחום של תקשורת זוגית וחשוב מאד לדבר על זה.

אני חושבת שכדאי שתאמר לה שאם אתם רוצים שיהיה ביניכם קשר טוב, לך אכפת ואתה רוצה שתהיה ביניכם זוגיות ותקשורת יותר טובים.
אתה לא בא להאשים אף צד, אך לטנגו הזוגי הזה צריך שניים.
ומפה חשוב לשוחח על הדברים כפי שהצעתי או ללכת לטיפול זוגי.

אגב, ניתן ללכת לטיפול זוגי גם לבד ולהיעזר, עדיף ביחד.
הדגש כאן הוא לומר שיש כאן חשיבות רבה לטובת הקשר ביניכם ולהמשך טוב שלו ולתיקון דפוסים שאתם לא רוצים להיות שם יותר...


בברכה,

ראיתי את ההודעה שלך והייתי חייבת להתייחס !!!!
קודם כל שווה לבדוק אם אשתך סובלת מסוג של דיכאון לאחר לידה ,לאחר ששללת זאת ראוי שתשבו ותדברו ותגיעו להסכמות כיצד מנהלים ריב אין שום סיבה שבעולם שתספוג צעקות גם אם אשתך צודקת יש דרך להגיד את הדברים שמפריעים לנו .
תשובתי היא חברית לחלוטין ולא מקצועית אני יכולה להגיד לך שגם בעלי בעבר היה כזה ולפעמים גם היום וכשהוא צועק אני פשוט אומרת לו שאני לא מוכנה לנהל שיחה בצורה הזו ושאני הרבה יותר מבינה כשמדברים אליי. לעיתים הוא צריך לצאת החוצה ולהירגע ואז יושבים ומדברים .
בלי קשר זה לא פשוט ליהיות בחופשת לידה ,כל היום ליהיות בבית לבד עם הילד סביר להניח שהחברות שלה עובדות ,כל הטיפול נופל עליה זה ממש ממש לא פשוט וראוי שתגלה אמפתיה לענין

היי,
יש משהו בכנות ובפתיחות שלך, שפשוט לא יכולתי לקרוא ולהתעלם והחלטתי להגיב...
מסכימה עם הנאמר לגביי דיכאון לאחר לידה של אישתך. חשוב לברר את זה לפני הכל, כמובן בעדינות רבה כי אתה לא רוצה לפגוע בה בשנית או ליצור פיצוצים נוספים.
מעבר לכך, נראה שאתה מאוד אוהב אותה ואת הילדים (מהנישואים הראשונים והשניים) ומנסה לצאת בסדר עם כולם. אתה מתמודד עם מצב לא פשוט שמצד אחד יש ילדה בת 5 שזקוקה לראות את אבא שלה, ומצד שני יש אישה נוספת עם תינוק שגם הם זקוקים לך. וזה עוד בלי קשר לעבודה ועניינים רפואיים (שמאחלת לך שיסתיימו על הצד הטוב ביותר ובמהרה). בחיים צריך לעשות סדרי עדיפויות ותיאום ציפיות.
אני חושבת שחשוב שתדבר עם אישתך ותעשו שיחה שבה היא תגיד לך מה בדיוק היא מצפה ממך ועם מה היא תרגיש כרגע הכי בנוח, לצד זה תבהיר לה את הצד שלך ומה אתה כרגע מסוגל לתת לה. תנסו להגיע לעמק השווה.
תקופה של ילד ראשון היא תקופה מאוד סטרסוגנית עבור בני הזוג כי פתאום יש תינוק שלוקח מאיתנו את כל המשאבים, אבל אי אפשר לכעוס עליו, אז כועסים על הבן זוג... וזאת עבודה שצריך לעשות אותה. תנסו לעשות את השיח הזה לבד, ואם זה לא הולך והקשר חשוב לך אז תפנו לקבל עזרה מקצועית.
מילה וחצי בקשר לגזים כי עכשיו אני גם כן עברתי את זה, אתה יכול לערסל את הפיצי במנשא, זה מאוד מרגיע אותם הקרבה הזאת, וככה גם תוריד ממנה את הנטל טיפה.. וגם תנסו לתת גרפווטר, שז תכשיר טבעי שיש בו שומר שמקל על הגזים. אני הייתי נותנת לפני כל הנקה וזה הקל עלינו את התקפי הגזים הבלתי נסבלים.

תחזור לעדכן אותנו במה קורה איתכם.
מאחלת בהצלחה.
ובאמת באמת מאמינה שאתה בדרך הנכונה, רוב הגברים היו מתמרמרים אבל לא עושים עם זה כלום. זה מעורר הערכה שהגעת וכתבת ומספיק איכפת לך.

אז ככה:
יפעת לגבי הגזים של הילד החלפנו לו פורמולה ( לא מניקה בגלל תרופות ).
עכשיו קצת יותר טוב. אפילו יש לילות שכמעט לילה שלם הוא ישן.

לגבי השאר, בסופש יצא קצת לדבר והיא עדיין היתה בכעס אז בעיקר אני דברתי היא הקשיבה.
אך גם היא דברה קצת ואמרה על ליבה. אז העניינים נרגעו כמעט לגמרי נכון שיש עדיין קצת מתח באוויר אך אני לא אתן לו להישאר.
הסופש היה אחלה הילדה היתה אצלי היינו אצל ההורים משני הצדדים היה ממש נחמד.
נראה לי השבוע נעשה את שיחת ההמשך לסגור דברים.

תודה לכם על מתן מקום המאפשר לשתף ולפרוק שלעתים לא לכל אחד יש האפשרות / רצון או הרגשה לעשות זאת עם מישהו מקרוביו /מכריו.