האם זה דועך???

אני יוצאת עם מישהו כמעט חודשיים.. אני יודעת שזה לא נשמע הרבה אבל זה מרגיש כמו שנה+.
אחרי שבוע וחצי ביחד בתור זוג (אחרי היכרות של חודשיים בתור ידידים) הוא כבר אמר לי שהוא אוהב אותי. היינו כל יום ביחד במשך החודש הראשון. עכשיו הבעיה שהוא גר עם שותפה ובנוסף החדר שלו מאודדד קטן, הייתי ישנה על מזרון שהוא היה מצמיד למיטת יחיד שלו והמיטה הכפולה תפסה את כל החדר. בשלב מסוים כבר התחלתי להרגיש לא נעים לישון אצלו, גם בגלל חוסר הספייס, וגם בגלל השותפה למרות שהיא ממש מתוקה ולא היתה לה שום בעיה איתי. אז יזמתי שנפסיק לישון ביחד לתקופה. משם אני חושבת שזה רק התדרדר. למרות שהוא קיבל את זה בהבנה מלאה (אני אפילו חושבת שהוא בעצמו רצה לבקש ממני להפסיק לישון אצלו מאותן סיבות של חוסר נוחות במקום) הוא לא הציע לי כבר לבוא לישון אצלו. בנוסף, אני חוזרת מהעבודה כל יום ב22:30 ובכל פעם אנחנו מתיישבים לראות סדרה והוא נרדם באמצע. אז זה התחיל גם להציק לי וביקשתי ממנו שלא נתראה יותר בערב אחרי העבודה. הבעיה היא שבמהלך היום הוא לומד עם חבר (תקופת מבחנים) ואין לו כמעט זמן פנוי.
מצד שני אני רוצה להיות איתו כל דקה פנויה שלי, ואם המצב היה הפוך והייתי עסוקה כמוהו אז עדיין הייתי מפנה זמן כדי להיות איתו כי אני לא מסוגלת יום שלם בלי לראות אותו.
קשה לי שאני מרגישה שאכפת לי יותר ממנו, ושאני מתלהבת להיות איתו יותר מאשר הוא מתלהב להיות איתי.
אני חוששת שהייתי קלה מדי בשבילו מההתחלה ועכשיו לאט לאט הוא לוקח אותי כמובן מאליו, גם אם הוא לא מודה או מרגיש בזה. אני רוצה שהוא יתלהב מכל דקה איתי. הוא אומר לי כל יום שהוא אוהב אותי ושאני החיים שלו אבל יש הרבה בין מילים למעשים. במעשים שלו אני רק מרגישה שהוא רואה אותי מתי שנוח לו וגם זה רק לשעה שעתיים כבר, גם כשאני מציעה לישון איתו יש לו סיפורים. אני משתגעת. זה כאילו התחיל בקצב מטורף והיינו על גל ממש טוב ועכשיו זה רק דועך. האם זה בגלל תקופת המבחנים? או שאני צריכה להרפות את הרגל מהגז ולהפסיק להיות זמינה בשבילו כל הזמן?
תודה על הייעוץ אני ממש זקוקה לזה!