החלטה קשה

הוא מתנהג לפעמים כמו פרנואיד, חושב שמשקרים אותו (לפעמים גם אני), אנחנו רבים המון ועל שטויות ולפעמים כשאני מנסה לדבר איתו תוך כדי ריב כדי להסביר לו משהו הוא נהיה ציני ולפעמים מגעיל, לעומת זאת כשהוא נעלב אז הוא נסגר בתוך עצמו כמו תינוק ומרחם על עצמו וזה מאייש אותי. במהלך כל הקשר שלנו אני מנסה להניע אותו מהתנהגות הזו. כשהכרתי אותו הכרתי בחור חזק החלטי שנתן לי הגנה, והוא באמת עד היום מגן עליי מול משפחתו ומול כולם (אחרי שהוא כמובן בא ומספר לי מה הם אמרו אולי בתקווה שאקבל את זה או כי הוא מבקש תמיכה, רק שאני לא יודעת איך אני יכולה לעזור לו מולם). אני כלפניי שלוש שנים הגעתי למצב של דיכאון וחרדות ומאז אני על כדורים למרות שהמצב שלי השתפר בהרבה אבל עכשיו המצב שלי הורע שוב, אני שוב התחלתי ללכת לפסיכולוגית. עד היום למרות הקושי היה בי הרבה כוח להתמודד עם המשפחה שלו אבל אני מרגישה שנגמר לי האויר אני כל הזמן בוכה בגללם, המשפחה שלי כבר לא מסוגלים לדבר איתם. הבעיה הכי גדולה היא שאני לא מסוגלת להחליט מה לעשות. להישאר או לעזוב?
הוא מתחנן שאתן לו הזדמנות שהוא ישתנה ולא יקנא, ושלא נגור עם המשפחה שלו והוא לא יתן להם להתערב. הוא דואג לי כל הזמן אומר שהוא אוהב אותי, עושה למעני מחוות רומנטיות, מוכן לעזור כשצריך...
הגעתי למסקנה שחתונה צריך לדחות חתונה
אבל מה הלאה? הוא מבקש צ'אנס לשנות הכל...

ההחלטה הזאת עושה לי לא קל. אני מתעוררת בבוקר עם חרדות. הכל רועד. מפחדת להחליט משהו. ... במהלך היום אני נרגעת אבל בבוקר זה הכי קשה. .. לפעמים אני לא מצליחה להבין אם אני ככה בגלל שיש החלטה שצריך לקבל או כי זה נהיה המצב הנפשי שלי אחרי כל מה שאני עברתי ( עלבונות כעסים עצבים וכו ). אני כבר מנסה לדמיין שהכל טוב ואני לא נפרדת רק כדי לא להשתגע ככה אבל כנראה שאני לא מצליחה לשקר את עצמי... וקשה לי להירגע.
מה לעשות?

אנונימית שלום,

אני מגיבה לך לאחר קריאת כל מה שכתבת.

תראי, את מתארת מצב של מערכת יחסים מאד מורכבת שאין ספק שדרוש שם שינוי.

על מנת ליצור מצב של שינוי בכל כך הרבה פרמטרים צריך להיעזר בטיפול.

מצוין שאת נמצאת בטיפול פסיכולוגי, מאד טבעי שהחרדות והדיכאון יועצמו יותר בתקופה שלקראת שינוי, בפרט שבתוך השינוי הזה יש מרכיבים של כל מה שאת מתארת, שמוסיפים קושי להתמודדות וללחץ לקראת חתונה.

הייתי עובדת בטיפול האם זו ההחלטה שאת רוצה לקבל? מה נכון לך כרגע?
האם זה לדחות את החתונה בינתיים? האם זה להמשיך לעבוד בעבודה זוגית?

להינשא כשאתם רבים כל הזמן, ויש קשיים שאתם לא מצליחים לתקשר ביניכם ויש האשמות וכל מה שתיארת - הוא מאד בעייתי ועלול להחריף.

לחכות שאדם ישתנה - גם בעייתי, כיוון שאם אדם רוצה להתחיל בתהליכי שינוי, זה דרך טיפול מקצועי, דרך בחינת דפוסים, דרך בנית "עצמי" חזק יותר ומתמודד יותר עם קשיים, עם מערכות יחסים ועם האדם עצמו (אני עם עצמי, אדם צריך גם לחיות בשלום עם עצמו קודם כל, לפני שהוא יוצא אל העולם הגדול).

כמה זמן אתם ביחד?
בוודאי שלא כדאי לכם להתגורר בבית הוריו, לזוג תמיד טוב שיש את הפינה שלהם ואם יש קשיים עם המשפחה, זה עלול להחריף מאד את המצב.

אם אסכם, אני ממליצה לעבור תהליך של בדיקת האפשרויות וטיפול, לפני שמתחתנים
כי לנישואין, חשוב מאד להיכנס במקום של הדדיות ובזוגיות טובה (לא מושלמת, אך טובה) והייתי בהחלט מתייעצת עם הפסיכולוגית שלך שמכירה אותך טוב ומקווה כי היא יכולה להיות ניטרלית ולבחון איך כדאי להמשיך. היבט נוסף - שאת תהי במצב יותר טוב רגשית (שמין הסתם, כל האירועים שאת מתארת, משפיעים עליך)..

מאחלת לך הרבה הצלחה,

תודה על המענה. החלטתי שצריך לדחות את החתונה. להתחתן עם ספק זו טעות. אני לא מצליחה להבין את עצמי. מה אני רוצה מה נכון לי. יש רגעים שבהם אני מרגישה שלהיות איתו זה הפתרון ולקבל אותו אבל זה קשה.. רציתי משהו אחר וקשה לי איתו לא פעם. לעומת זאת להיפרד.. קשה לי.. אני התרגלתי אליו , לנוכחות שלו. כשהוא רחוק אני מתגעגעת וכשהוא קרוב קשה לי. לפעמים לנשק אותו זה משימה קשה. אני משתגעת כבר. אולי יש פה מישהי שעברה מצב דומה ויכולה לתת לי המלצה או לפחות להרגיע אותי?

אשמח עם מישהו יתן לי עצה או לפחות מישהו שהיה לו סיפור דומה או שיש לו ניסיון יכתוב לי