בן זוגי סוחט אותי נפשית

שלום.

אני בת 29 ובן זוגי בן 38 אנחנו שנתיים גרים ביחד והוא החבר הרציני הראשון שלי, לפיכך הוא חשוב לי ביותר. המערכת הזוגית שלנו מאוד תומכת, בונה ואוהבת ואנחנו נוהגים כבדרך טבע לצחוק הרבה.

בן זוגי עצמאי שעובד חלקית בעבודה נוספת, והרבה פעמים הוא עובד בסופי שבוע, לפעמים אני בקושי רואה אותו במשך כמה ימים. כשהכרנו ידעתי שזה העסק וזה היה בסדר.
אנני עובדת כבר שבועיים ופתאום אני רואה דברים בקשר שלא ראיתי קודם, או להפך- מפתחת דמיון מאוד פורה לגבי מה שקורה. ולכן אני זקוקה לעצה מקצועית בקשר לכמה אספקטים.
חבר שלי הוא דחיין כרוני. הוא לא מחזיר דברים אחריו למקום, מסדר ומנקה לעיתים רחוקות ביותר, ועושה זאת רק כאשר אני מבקשת ממנו, וגם זה לא לפעמים.
אני מאוד נקייה ומסודרת ולאחרונה אני מרגישה שכבר עייפתי לרוץ לנקות אחריו בכל הבית, להזכיר לו דברים וזה מגיע גם לתחומים חברתיים ולפגיעה בקשר, כל פעם הוא אומר לי "נלך לשם, "נעשה את זה" ובלה בלה אני כבר לא מאמינה לו מרוב שהוא אומר ולא מקיים. שיהיה ברור הכל תלוי בו כי הוא העסוק מביננו. בנתיים אני כבר נובלת, נשחקת כי אני כבר לא מרגישה שיש בינינו זוגיות, ואני מרגישה לאחרונה שאני מתרחקת ממנו רגשית.

הוא תמיד אמר שנתחתן ואמר שהוא יציע לי נישואין ובזמן הזה הספקתי לשנות את דעתי אלף פעמים אם להנשא בכלל כי אני לא מאמינה במוסד הנישואים.
וכבר דיברנו רבות על ילדים ועל שמות לילדים. אבל הוא בשלו, הוא נשוי לעבודה שלו חי אותה ונושם אותה ואני שמחה להיות שם בשבילו אבל זה בא על חשבוני יותר מדיי בזמן האחרון וזה כבר מכביד עליי משמעותית. זה גם לא נראה כאילו הוא עומד לעשות צעד בכיוון.
הוא עובד קשה ולפעמים אני לא מבינה למה אין לו כסף..
הוא כביכול מקור ההכנסה הבסיסי בבית, אבל דורש שנתחלק בכל מה שקשור להוצאות הבית ואף יותר מזה. הוא טוען שאין לו כסף למרות שהמשכורת שלי נמוכה משלו לפחות בשליש, אני חושדת שהסדרי הכספים שלו לקויים בבנק אבל אינני יודעת.
אמרתי לו שאני רוצה שקיפות מלאה לגבי ההכנסות וההוצאות של הבית כי אני מוציאה את רוב הכסף על הבית בזמן האחרון והוא הסכים אבל בנתיים לא ראיתי כלום.

בנוסף יש עוד בעיה שממש מייסרת אותי,
יש לומר ולהתוודא שמעולם לא הייתי מאוהבת בחבר שלי. אני לא נמשכת אליו והכימיה המינית שלנו גרועה ביותר, גם אחרי ניסיונות רבים הוא לא מצליח לפתות אותי במיטה והייתי אומרת אפילו יותר מזה, אני לא רואה בו כאובייקט מיני כלל ולכן אנחנו בקושי שוכבים.המצב הזה נמשך הרבה זמן. הוא מעלה את הנושא רק כשאני מעלה אותו, כי אני סובלת לפעמים מחשק מיני עז וזה השלב המסוכן- אני מסתכלת ומפנטזת על גברים אחרים. זה מציק לי מאוד שאני רוצה לעזוב רק כדי להשיג מישהו שיהיה לי איתו טוב במיטה ושאני אמשך אליו מינית.

לראשונה אני מבינה את התסכול שצברתי בזמן האחרון. רציתי לדעת האם אני מגזימה? כי העליתי בעיות שקשה מאוד לפתור אותן גם ע"י עבודה עצמית.