בניה

שלום לך נשואה,

ממקום של אמונה, מקום ללימוד ולמדרש ותפילה הוא חשוב מאוד ומבורך. מצד שני, גם הצרכים שלך הם חשובים, ואולי לא מתנגשים עם הצרכים שלו.

החיים מלמדים אותנו שכשיש פשרו בין בני הזוג ואחד בא לקראת השני, יש גם יותר רצון לתת אחד לשני. ראשית את יכולה להציב את הגבולות שלך, מה היית מוכנה לבוא לקראתו ומה פחות- בהנחה ואכן יבנה צמוד לבית המבנה הזה.

לאחר מכן ניתן לחשוב איך בכל זאת ניתן לקחת מהתקציב של הבניה ולתעל לדברים שחשובים לך, ויותר מכך, בית מדרש לא חייב להיות רק מכיסכם. כל מי שיהנה ממנו ירצה בוודאי לתרום. אני לא יודעת איפה אתם מתגוררים, אך חשוב לערב מועצה, עירייה וכו' כדי לאפשר גם להם לעזור. ממה שאני מכירה מסביבתי, בד"כ יש הירתמות של הציבור הדתי לדברים מהסוג הזה. סה"כ פתאום אותה חברה מקבלת עוד משאב חשוב, וכמובן זה משמעותי מאוד.

ולכן, אם תגיעי אליו ברעיונות יצירתיים ובראש פתוח, תופתעי לגלות שהוא בהחלט יעריך את זה מאוד ואף ירצה לרצות אותך ולהגיע לקראתך מאוד, ולאפשר לך גם את סיפוק הצרכים שלך.

מילת המפתח היא: ויתור. אח"כ הדברים חוזרים אלייך...

עדי ,תודה על דעתך.אבל היתה לי תחושה שזו תהיה.ולפיכך מבקשת להגיב. אנחנו בית דתי יש תפילה וכבוד ללימוד ותפילה .מודה שיש בו ובחבריו תעוזה ורצון רוחני עז לרעיון ואפילו העיסוק שיש להם מכך.אבל לא קרוב לביתי . לא יהיו לי חיים . לא אוכל להגיד לאנשים אל תפריעו תהיו בשקט. אל תבואו מכאן ומשם את יודעת על לימוד לילות תיקון
מפגשים הרמת כוסית ועוד..שמחות קטנות ואפילו עליזות חג ומועד. אינני רוצה יותר ממה שיש לי כרגע בית עבודה זוגיות לשפר לתקן להחזיק לרצות לאהוב להיות אבל...
לא כאשר מסביב לא תקין לא בזוגיות לא במשפחה לא בילדים לא בכסף לא במראה ובשיפור הבית לא בהחלטות המשותפות הוא מבחינתי יכול לחיות לבד אם הוא רוצה.
וכסף על תדאגי הוא וחבריו כל אחד מביא קצת . מועצה לא רלוונטי. זה מקום פרטי.
ץתודה

היי

מרשה לעצמי להוסיף על דבריה המדויקים של עדי!

את כותבת > אינני רוצה יותר ממה שיש לי כרגע בית עבודה זוגיות לשפר לתקן להחזיק לרצות לאהוב להיות אבל... > לא כאשר מסביב לא תקין לא בזוגיות לא במשפחה לא בילדים לא בכסף לא במראה ובשיפור הבית לא בהחלטות המשותפות הוא מבחינתי יכול לחיות לבד אם הוא רוצה.

את מסתפקת באלו בעוד הוא רוצה ושואף ליותר! הרצונות שלכם צריכים להיפגש איפה שהוא באמצע כפי שעדי כתבה לך,

אולם דעתי האישית היא שאתם צריכים בראש ובראשונה לעשות תיאום ציפיות בכל מה שקשור לזוגיות שלכם, ורק אח"כ לשבת ולבדוק מה ניתן או לא ניתן להוסיף על הבסיס שיהיה איתן מספיק בשביל להחזיק עוד קומה למשל של רוחניות...
עיקרון הבית היהודי עומד על "קדושת הקשר הזוגי" לו הייתם שם...לא היו לכם שאלות וספקות והייתם בוודאי מסתדרים מצוין, כנראה שתצטרכו לעשות כמה שיחות כדי להבין יותר את "הצרכים" של כל אחד.

אני ממליץ לך להציע לו שתיגשו יחד לרב שמקובל על שניכם שבו תוכלי להסביר את עמדתך, דברי שם על הצרכים שלך ועל החששות שלך מבלי להתייפייף יותר מידיי כי "הזוגיות" שלכם תלויה מאוד בחוזק השותפות שיהיה ביניכם, וכל הרעיון יוכל לרקום עור וגידים רק בזכותך, אם הוא ישכיל לספק את הצרכים שלך ולעשות הכול! כדי שתהיי מרוצה אז ורק אז הרעיון שלו יבוא לידיי ביצוע ותהייה לו הצלחה אדירה.

בברכה
בני
נ.ב כתבתי תחת מתקפה רצינית של גראדים - בומים שלא מעולם הזה

שלום,בסופש קראתי כתבה על פסיכולוגית שכתבה את הספר "מה כבר ביקשתי"?
על גברים המתיחסים לנשים כ"אונס" ריגשי הם לא עושים כלום רע אלה להיפך אבל היא פגועה רגשית.מפחדת לעשות משהו שיפגע בו ובעיקר בה ובילדים.
כך גם אני כחודש לא תיקשנו ממש אבל באחת תקשרנו ומנסים לגשר אבל מה שקורה באמת בפנים בפנים לאחר התעשתות אינני רוצה שום דבר איתו . התחושה שאף פעם לא יהיה ממש "מהמם" את הילד צריך לגדל יחד אין ברירה את הגדולים נצטרך לחתן
שנזכה . לחיות יחד מה לעשות חייבים אבל לא ממש רוצה.אבל לא מפנימה כי ברגע שאצא או קצת אתלונן אמצא את עצמי בצער.מה עושים.
בניה= אמר שיעשה מה שאני רוצה שיפוץ שיפור אבל כדרך אגב השחיל "אל תדאגי הכל יהיה הבדר מבטיח לך ובד בבד נבנה את מה שאני רוצה כאילו משתיק אותי וממשיך ופתאום אני מגלה שפשוט אין לי איתו כלום ממה שאני באמת רוצה.
חופש וחוסר פחד בסביבת המגורים.

מה את רוצה ?
את צריכה לברר לעצמך אם את רואה בו את הפרטנר שלך לחיים
או אולי את עובדת בסביבה בה את מרגישה שיכולת להשייג יותר.
מן הסתם את מוחמאת בסביבה הגברית שאת חיה בה
והפער בין היש לבין מה שאולי יכולת לקבל מתסכל אותך.
אם זה כך אז בבסיסם של כל הרגשות המחשבות מסתתר רצון
לחיים שלמים עם גבר אחר .
ויתכן כי מה שעוצר אותך זה החשש שקר שם בחוץ אם תחליטי לעזוב.
רק תדעי כי המתח הזה שאת מחזיקה יוצר אצלך חוסר מקום לקבל את בן זוגך בחיים הפשוטים בינכם כי מייד מסתתרת מאחוריו דמות גברית מסוימת המוכרת לך מהחיים או מהעבודה שאותה היית רוצה לצידך.
אם זה כך את קרובה יוצר לדלת היציאה מאשר לכניסה...

....גדול! קרובה לבחוץ מאשר לכניסה. תודה זה רק כאילו. הרי אין שם כלום. לא חג לא שבת לא דעה ולא ממון. ז מה שיש כאן זה הטוב ביותר שאפר את זה אני יודעת. ומפנימה ועד לפני שנתיים שלוש אהבתי הכל אבל בתוכי פחדתי ויודעת שלא ניתן לשנות מנטליות ויופי. אז כןא ועשיו חיים עד העולם מה שנקרא. ולא הולכת לשום מקום אלה אם מלמעלה יחליט אחרת. נשארת כי אין מושג כזה אצלי לא משחקים שברו את הכלים.
אבל בתנאים מגבילים אבל בעירבון מוגבל עד לחשיבה אחרת ממשיכה גם אם זהכאילו קשה. אין ממש ברירה. הרי מה כבר רצינו.אהבה אין זה רק אינטרסים . כספ בא והולך מה לעשות אלה החיים חלומות מתגשמים אבל רק כאלה שניתן להגשים בטווח הקרוב.
משפחתיות יש רק למי שחזק ויפה. בילויים אין חו"ל אין כימה באמת יש לחפש שם. חופש לאישה בתוך מסגרת אין ממש. כי מה לא יכול להיות שהיא תעשה מה שהיא רוצה בזמן שיש ילד שעולה לכיתה א' וצריך לגדל אותו והדאגה בה גדולה עליו מנשוא שלה.
שרק יהיה טוב ובריאות זה הכל . כל טוב!