אבחון

אמאלה שלום,

אבחון של אובססיות ודיכאון נעשה ע"י איש מקצוע מומחה בבריאות הנפש (עובד סוציאלי, פסיכולוג, פסיכותרפיסט, פסיכיאטר).

כמובן לכל איש מקצוע יש היכולת לטפל בכל מני שיטות, נניח לבד מפסיכיאטר, אף אחד ממי שציינתי לא יכול לתת מרשם תרופות (מה גם שבדר"כ הטיפול הוא משולב עם שיחות או סוג מסוים של טיפול, לגבי תרופות, אם בכלל יש צורך בהם - תלוי במצב)

אני חושבת שמעבר לתת לבעלך "אישור" מה יש לך ומה אין, מה שחשוב זו את, מה שאת חווה, מה קורה ביחסים ביניכם ובמשפחתכם בכלל (כולל הילד).

לגבי מצבים נפשיים שונים, לעיתים בני משפחה רואים משהו והאדם עצמו מכחיש או לא שם לב שזה כל כך מפריע...כי יש דברים שלא פשוט לקבלם.

כמובן שאינני טוענת שזה המצב אצלך....

השאלה כאן מה הוא בדיוק טוען? אובססיבית לגבי מה? איך הוא רואה את הדיכאון?
מעבר ל"סיסמה" מה הוא בדיוק אומר? איך הוא רואה את דברים?

שאלה נוספת, האם את מרגישה מוטרדת יתר על המידה ממשהו מסוים בחיים, אפילו חסר משמעות? האם יש לך מצב רוח רע? משהו שמשפיע עליך בחיי היום יום?

את מציינת שאת מרגישה שהכל כרגיל. אם תוכלי מעט להרחיב יותר מה בדיוק בעלך אומר? איך הוא רואה זאת? האם יש בכל זאת דברים שאת מרגישה? אוכל לתת לך מענה מקיף יותר.

גם אם יש מצב כזה או אחר, הוא ניתן לטיפול וזה גם חשוב לדעת.
אך קודם לבדוק אם יש משהו.....

בברכה,

היי, ראשית תודה על התשובה המהירה
אני אתאר לך מצב מחיי היומיום, הוא לרוב עובד, מגיע בשעות הערב, הילדה במסגרת עד 14:00 בבקרים אני מנקה ומבשלת (עקרת בית למופת! :) ואחרי השנת צהריים של הילדה אני לרוב מטפסת על הקירות, אנחנו גרים בעיר מרוחקת, המשפחות במרחק 20 דק נסיעה, ולעיתים אחרי טיפוס על קירות אני מתניידת באוטובוסים ונוסעת ומטיילת נוסעת למשפחה לרוב
בסופי שבוע אנחנו בבית, לא יוצאים כי אין בייבי סיטר, ניסינו כמה פעמים, תמיד ביקשו שנביא את הילדה אליהם (כמו שאמרתי- מרחק 20 דק נסיעה, וזה לרוב לילות שהילדה ישנה כבר ב19:30)
כאן נכנס הקטע של האובססיה שאני לא מוכנה שהיא תישן אצל הסבתות או בייבי סיטר להביא אותה עד אליהם
מבחינתי זה לא נוח לי, לא נוח לילדה, שצריכה את המיטה שלה והסביבה שלה (בת 3 וחצי)
בשעות היום כשהילדה ערה אין שום בעיה (היו פעמים אחדות)
אני מאוד פדנטית באוכל ודואגת שיהיה אוכל כל הזמן (ולא, אני לא אמא פולניה :) אם הכנתי לה חביתה והיא פתאום רוצה טוסט, אני אכין לה, ואם פתאום לא בא לה טוסט אלא בא לה לביבות גבינה אז אני יכולה למצוא את עצמי בפעם ה3 מטגנת ומכינה ולו רק כדי שתאכל
נורא חשובה לי הסטריליות, ואני מקפידה על שטיפת ידים (יש כלב בבית, שערות היא מכניסה ידיים לפה שלו) ותמיד אני שומעת את ההערות של ״איך אנחנו גדלנו ואיך את מגדלת״
האם זו אובססיה?!

מודה לך שוב..

אמא שלום,

כתבת משהו על "מטפסת כל הקירות" שזה משהו שיכול להגדיר שעמום ועוד..
מה קורה לך בזמן זה?

לגבי האובססיה, ממה שאת מתארת לא בטוחה בכלל שיש כאן הפרעה אובססיבית (הכל עניין של מינון, כמה פעמים אדם שוטף ידיים, עד כמה יש הימנעות ממצבים של לכלוך ואח"כ ביצוע מעין "טקס", כמו שטיפות ידיים חוזרות ונישות על מנת לבטל את החשיפה למה שמרגישים כמזוהם ומלוכלך).

לגבי האוכל של הילדה, אני לא חושבת שזה נכון להכין לה מספר ארוחות ערב ושזה עוזר לחינוך שלה. זה נובע מרגשות אימהיים שלך שאני מבינה, אך כל פעם לבטל את הארוחה הקודמת ולהכין חדש ב"לופ" לא נכון לא כלפייך ולא כלפי הילדה שיכולה לגדול עם עצמאות ועם קבלה של דברים ועוד.. כדאי לשנות שיטה זו ושאול אותה מה רוצה ואת זה תכיני.

חשוב שבכל זאת תצליחו למצוא זמן איכות זוגי לשניכם, כי חשוב להשקיע בזוגיות.
תנסו למצוא משהו בסוף שבוע.

אי אפשר כמובן לאבחן דרך הפורום. דרוש לשם כך שיחת עומק.

אדם אסטניסט (אוהב מאד ניקיון) הוא עדיין לא אובססיבי. אובססיה בדר"כ מכסה על חרדה כלשהי.

בברכה,