מרגישה אבודה...

ביום האירוסים עצמם הוא רב איתי כי הסתכלתי על חולצה של מאבטח וקראתי מה רשום עלייה, הוא כמובן חשב שאני מסתכלת על הגוף, שוב ריב, שוב דמעות (אני מאוד רגישה במיוחד בגלל הטיפול בכדורים). באירוע עצמו הכול היה בסדר, אבל לאחר האירוע התברר לי כי המשפחה שלי כ 15 איש הגיעו לאולם מבלי לשים כסף (אירוסים אצלנו עושה הכלה), זה מאוד פגע בי כי אימא שלי היא אם חד הורית שארגנה אירוע כזה בלי עזרה של אף אחד והמשפחה שלו לא טרחה אפילו לשלם על המנה שלהם. כל הלילה לאחר האירוע הייתי בדמעות בטלפון איתו והוא אמר לי שזאת הייתה הבחירה שלנו לעשות אירוע ולא לשים טבעת באירוע צנוע בבית, אז לכן הם לא חייבים להביא כסף.

אבא שלו שגילה על כך הגיע יום אחרי אלינו ושם 1200 ₪ מול הפנים ואמר לי "שאחרי זה לא תגידי כלום" וזה היה בנוכחות הארוס שלי שלא עשה כלום. כמובן ואחרי שהם נסעו אמרתי לארוס שלי שזה ממש לא בסדר ונורא פוגע, בהתחלה הוא לא הבין מה, אחרי זה הבין ולדבריו דיבר עם אביו. המשפחה שלו נורא מיהרה לקבוע חתונה בהקדם ליוני לעומת זאת אימא שלי שקלטה איזה משפחה הם רצתה שהחתונה תיקבע לעוד שנה, לאחר הרבה בלאגנים וריבים בינינו החתונה נקבעה באוקטובר שגם פה הגעתי לדמעות.

מקום החתונה נהיה גם הוא לריב, משפחתו התעקשה שהחתונה תהיה בעיר שלהם ואצלנו העניין בעייתי היות בגלל מצב בריאותי של סבא שלי שלא יכול לצאת מן העיר לדבריהם ולדבריו הם עשו לנו טובה והסכימו עם המיקום והתאריך וזה הוזכר כל פעם על ידי אביו. ההורים שלא אנשים מאוד קשים, לא פעם הם פגעו והעליבו אותי ואני לא עניתי להם מתוך כבוד, הארוס היה נוכח בכל המצבים האלה, הוא לא ענה להם מולי אבל רב איתם כשהלכתי.

הם התקמצנו על השמלה והקציבו לי תקציב מגוחך, ביקשו מאיתנו חליפה לחתן, הם אמרו לו והוא העביר לי, הוא טוען שמבין שכל לא בסדר, העניין הוא שכל הריבים האלה וההתמקחויות סביב השמלה שלי מאוד פגעו לי וביקשתי מהארוס שלי שיפתור את הבעיות האלה עם משפחתו ולא יספר לי דברים כאלה פוגעים כי זה ממש לא נעים, הוא הבטיח שכך יהיה אבל בכל פעם מחדש בא אליי וסיפר לי את מה שהם אמרו, מעבר לזה אבא שלו צרח עליי בגלל שמלת כלה (לא יותר מ7 אלף) בא אליי בדרישה לחליפה בצעקות, וטען שבמידה ולא נקנה הם לא יעשו בשבילי כלום.

כל הבעיות הללו עם משפחתו נפתרו כי הוא לקח יוזמה והחליט חד משמעית שכל החתונה עליו, שאף אחד יותר לא יפנה אליי מהמשפחה שלו. כל זה אחרי שהוא היה בא ומספר לי ומצער אותי וגורם לי לשנוא אותם. וכל זה הביא אותי שוב להתמוטטות לפני כמה חודשים, במשך כל הדרך תמכתי בו, הקשבתי לו, הייתי ממשיכה לבוא לבית שלו למרות שמשפילים אותי שם, כבר עצמתי עין על הקנאה שלו, אבל זהו התמוטטתי טוטלית, פיטרו אותי מהעבודה בגלל התפקוד הלקוי בחצי שנה האחרונה, בעבודה כל הזמן הוא ומשפחתו הביאו אותי למצב של דמעות, הוא עצמו עם הקנאה שלו וחוסר האמון, מחשבה שכולם נגדו וכו.

לאור המצב הבנתי שלעשות חתונה באוקטובר זה אבסורד, המשפחות שונאות אחת את השנייה. אנחנו רבים, גם בגלל המשפחות וגם בגלל קנאה תמידית. כל הקרובי משפחה שלי פגועים ממנו בגלל הבדיחות המשפילות שלו (שעל זה הייתי מוכנה לעצום עיניים).

פתאום שמתי לב שאין לי מצב רוח וחשק לחיות, כל הזמן ריבים ועל שטויות, או קנאה, או למה עניתי לו בטלפון ב"אה?" (בטעות, לא שמתי לב) וכל הזמן אומר לי שאף אחד מהמשפחה שלי לא אוהבים אותו (שזה לא היה נכון באותו הרגע)או כי לא התעוררתי ברגע שהוא אמר לי וכי אסור לי ללבוש משהו שהוא לא אוהב. אמא שלי (אני בת של אם חד הורית) שראתה בו בן ואהבה אותו התאכזבה ממנו. כל זה הביא אותי למעשה שטותי.. לקחתי 30 כדורים כי כבר הייתי עייפה להסביר לו ועייפה לשמור על שלום בית בינו לבין אמא שלי.. (אני מאוד משפחתית ואוהבת הרמוניה הבית)

כל החברות שלי התארגנו כדי לדבר איתי ולפתוח לי את העיניים, הן ראו איך הוא מתנהג לכולם ואליי ראו אותי מחייכת עם עיניים בוכות, ראו איך בחג שבועות (החג האהוב עליי) מהבוקר רבנו בטלפון וכהייתי כל היום עצובה ובישלתי לו המון והוא אפילו לא טעם כלום ובקושי התייחס אליי .
הסברתי לו שאנחנו חייבים לדחות את החתונה (יום הוא היה מסכים ויום לא) וביקשתי ממנו לעשות את זה כי הייתי במצב נפשי קטסטרופה. גם שם הוא לא הקל עליי וזרק עליי את כל הדחיות והביטולים בזמן שבו אני פשוט ממוטטת נפשית.

הוא הבין כי המשפחה שלו והוא אשמים במצב שלי והבטיח לי שהכל ישתנה, הם לא יגעו בי והוא ישתנה ולא יהיה קנאי כזה ולא ידבר איתי בציניות ובאכזריות. באותה התקופה לא היה לי חשק מיני מפותח והסברתי לו, שזו תקופה שבה אני לא רוצה כלום, לא מסוגלת לשכב איתו ואולי לפעמים חיבוק ונשיקה. הסברתי לו שאני במצב שאני לא יודעת האם אני אוהבת את עצמי. אבל, יום הוא היה מבין ויום אחרי זה רב איתי שאני קרה, שאנחנו לא שוכבים, כל שנייה שואל אותי אם אני אוהבת אותו לאחר אני מבקשת לא לשאול כרגע.
כשראיתי שהוא לא מסוגל לכבד את זה ורב איתי על זה אמרתי לו אני רוצה חופש שבוע, אבל בשבוע הזה הוא לא נתן לי שקט, התקשר בדמעות, כמעט ואיים להתאבד. השבוע עבר ואמרתי לו שננסה שוב. אבל שוב הוא רב איתי על זה שאני לא שוכבת איתו ולא אמוציונאלית כמו לפני, ושוב ניסיתי להסביר שאני צריכה תמיכה וזמן, שבשבוע לא ימחק הכל. הוא רב איתי שלא התקשרתי אליו אלא רק שלחתי הודעה כשנסעתי לסידורים וזה הוביל אותנו למצב שהוא איים עליי שהוא יחזיר את טבעת האירוסים שהבאנו לו ושזהו. ואמרתי לו בסדר, אחרי שעה שוב הוא מתקשר בדמעות וסליחה, ואני סולחת.

שבועיים לאחר מכן בהמלצת הפסיכיאטר הפסקתי את נוגדי הדיכאון מה שהוסיף לי בעיות גמילה קשות מהכדורים, גרם לי להתעצבן על הכל, הכול כואב אין חשק לכלום. הוא סיפר לי שהמשפחה שלו לא מוכנה לקבל אותי (חוץ מאחיו ואבא שלו) ואימא שלו בכלל לא תבוא לחתונה, אבל לא אכפת לו. אמרתי לו שאני קצת יותר רגישה לכמה ימים לכן בבקשה שלא ידבר איתי על משהו שיעשה לי רע, אבל רק שעתיים עברו והוא מתקשר לספר לי שהוא ביטל את הזמר לחתונה (מה שבשבילי כאב גדול) והוסיף כי הוא לא יודע כמה זמן הקשר שלנו ימשך היות והוא לא ילד ורוצה משפחה. התעצבנתי, ניסיתי להבין למה הוא עושה את כל זה הרי ביקשתי.

שוב הוא איים שיחזיר את הטבעת ואמרתי לו בסדר. אספתי את כל הבגדים שלו, אבל באמצע הדרך הוא התחרט, שוב מילים יפות ואני נקרעת בפנים.. אבל קיבלתי החלטה אני מחזירה לו את הטבעת כי אני לא יכולה להתמודד עם אדם שמאיים עליי עם הטבעת פעמיים בחודש. הוא לקח הכול, ואני ישבתי מולו וניסיתי להבין מה זאת האהבה הזאת? ובטיפשות השוואתי אותו לאקס. הוא נסע ובאמצע הדרך התקשרתי אליו ואמרתי לו שקשה לי ושאני מצטערת על ההשוואה ושהוא הכי טוב בעולם. הוא חזר, ישן אצלי, שכבנו, ובבוקר הוא החליט שהוא לא יודע מה הוא רוצה. שהוא לא יודעת מה לצפות ממני, יום אחד ביטלתי חתונה אחרי החזרתי טבעת. לקחתי אותו לפסיכולוגית שלי שהמליצה על הפסקה בקשר. שנינו הסכמנו.

לאחר כמה שעות הוא התחרט ואמר שהוא טעה והוא רוצה להיות איתי ולא רוצה הפסקה, אבל התעקשתי. אימא שלי לקחה אותי לחול לכמה ימים, וכשהוא התקשר אליי לשם כל כך קיוויתי שיגיד שהוא מחכה לי אבל הוא אמר שהוא רוצה הפסקה של כמה שבועות, שזה ההשלכות של ההפסקה שביקשתי, הוא אמר שפתאום טוב לו ושאני הייתי רבה איתו תמיד (לריב צריך שניים כמו לטנגו). כיבדתי את בקשתו. ואז בערב כשדיברנו הוא אמר לי שהוא רוצה להיפרד, שהוא לא יכול להיות עם בחורה שרבה כל הזמן, שבוכה מכל שטות, ששותה כדורים וכו. יום למחרת הוא התקשר והציב לי תנאי שאם אני רוצה לחזור אז אני צריכה לעשות את מה שהוא רוצה ואם משהו לא ימצא חן בעיניי הוא ישקול שנית ויחליט בכל מקרה לבד. פה כבר הבנתי שאי אפשר.

אז נפרדנו לפני שבוע, הוא מתקשר לפעמים מחסום, יצא לנו כמה פעמים לדבר הוא מבקש סליחה אומר שאוהב שקשה לו שבא לו למות... והאמת גם לי קשה, אני מנסה להתמודד, אני מתגעגעת... ובאחת השיחות האחרונות אמרתי לו שהכל זה היה עניין של סבלנות, אם הוא היה סבלני אליי ולמצב שלי - לא היא לוחץ שנשכב, לא היה רב כי אני קרה, היה מבין שאדם בגמילה מכדורים יכול סתם ככה לבכות. הוא הרי הבין שהמשפחה שלנו הביאה להתמוטטות שלי מחדש- אז לפחות תנסה להבין ולא ללחוץ עליי במיוחד שאתה בעצמך בעבר הייתי לוקח כדורים. הוא אמר לי שהוא לא יכול לסלוח לי שניסיתי להתאבד למרות שזה בגללו ולמרות שבעבר גם הוא היה במקום כזה

רגע אחד הוא אומר לי שהוא אשם כמעט בהכל, ורגע אחרי זה אומר לי שאני רגישה מידי ובוכה על הכל ורבה איתו לכן אני אשמה

האם זה הרבה לבקש מהגבר שאת אוהבת לא לספר לך מה קורה אצלך בבית ולפתור את הבעיות האלה מבלי להעציב אותך ולגרום לך לשנוא אותם?


האם הוא צודק? אני אשמה? אני רגישה מידי או כל בחורה נורמלית הייתה מגיבה ככה והייתה נשברת?

ומה שהכי מעצבן אותי.. למה אני לא מצליחה להגיד לעצמי שזהו אין דרך חזרה, אני שומעת מסביבי ל דברים שהוא אמר ועשה ואני בשוק ופתאום אני מגלה שהוא סיפר לגיסי שאני שותה כדורים וזה הרס אותי בפנים כי לזה לא ציפיתי ממנו הוא הרי יודע כמה זה רגיש אצלי. ולמרות זה למה אני לא מצליחה לומר לעצמי בלי ספקות שזה היה הצעד הנכון?

סליחה על החפירה, לצערי זה החיים שלי, לא להיט...

שלום מילי,

תודה על השיתוף הכנה והמפורט. בוודאי לא קל לך.

אני שמה לב לכמה נקודות והייתי רוצה שתחשבי עליהן טוב:
1. התרבות שלכם כנראה מאוד משפיעה על ההחלטות הזוגיות. המשפחות מאוד מעורבות עד כדי כך שהן מקבלות החלטות שאמורות להיות שלכן, מכל מיני סיבות והיבטים מנטאליים בעיקר. האם דבר כזה נכון לקשר מסוג כזה בהמשך?
2. מדובר בגבר אכן, שתלטן וקנאי, מאוד חלש באופיו אך במסווה של גבר מחזר וחזק (מתנות, חיוך כובש, אך בסוף יכול להיות קשוח מאוד). זהו אדם שלא יאפשר לך בהמשך חופש ביטוי, אם כיום הוא מעיר לך על איך שאת מתלבשת או רב איתך כי הסתכלת למישהו על החולצה. זוהי אלימות לשמה. ההמשך שלה יכול להיות שהוא יהיה אלים כלפייך מילולית (אולי זה כבר קורה), פיזית או כלכלית.
3. את אדם מאוד שביר כרגע ובעלת רקע נפשי לא פשוט. הקשר איתו דירדר אותך פלאים, בכל המובנים, כולל המצב התעסוקתי שלך. האם זה שווה את זה? האם, אם תתחתנו, המצב ישתפר?
4. הטיפול שאת הולכת אליו הוא חשוב מאוד ומהווה את מקור התמיכה החזק ביותר שלך כרגע.
5. ההחלטה להיפרד היא מצוינת עבורך (ועבורו), כדי להיות חזקה ולדבוק בהחלטתך את חייבת להמשיך לדבר על הסיבות לפרידה בטיפול ולתת לעצמך את כל הזמן והקרדיט שבעולם כדי להמשיך הלאה.
6. אינך אשמה בכלום. במקום אשמה, קחי את המשוג "אחריות". בואי קחי אחריות על פעולות מסוימות בחייך אשר גורמות לך להרס נפשי ורגשי רב או מועט. בואי תחליטי שאת לא חוזרת עליהן ולכן גם לא חוזרת לקשר איתו. קחי אחריות על חייך ועל עתידך, וטפלי רק בעצמך = נתקי עימו כל מגע אפשרי.

את בחורה מאוד חכמה ומסוגלת לעשות את זה. בהצלחה,

תודה על המענה.
אני יודעת שכולכם תגידו שאני סתומה... אבל... יש לי הרבה ספקות בתוך הראש... הוא מתקשר אליי בימיים האחרונים.. בוכה לי... אומר שאוהב אותי,,, אני בוכה גם... אני שואלת אותו למה הוא החליט להיפרד והוא לא עונה לי... אומר שעדיף לי בלעדיו...
בטיפשות ביום שהחזרתי לו טבעת השוותי אותו לארוס שלי.. זה היה מעצבים.. מכאב.. אבל ביקשתי סליחה... ולא פעם...
והוא שוב מזכיר לי על כך ואומר שהוא פחות טוב מהאקס... לכן יהיה לי רע איתו.. כן טעיתי כשעשיתי את זה.. באותו היום הוא איים שוב על הטבעת, הביא אותי להתמוטטות

בטח תגידו לי למה אני עונה לו? כי אני רוצה לשמוע את קולו.. אתם בטח תשאלו למה אני לא מוציאה אותו מהראש.. ואני לא יודעת.
לא יודעת למה אני לא מצליחה להכניס לראש שי שאני לא צריכה אותו.. אני כאילו מבינה אך לא מקבלת זאת...

אני לא מאחלת את זה לאף אחד... אני מרגישה שהעולם שלי קורס ואני רוצה להיעלם, לישון חודש...

שלום שוב,

מבינה את הקושי שלך ואת עוברת תקופה מאוד לא קלה. אני לא בטוחה שאת חזקיה דיה או מאוד בשלה לניתוק הקשר, אבל להערכתי זה הכרחי. עדיין מדובר בבחירה שלך וכל בחירה שתעשי, היא בחירה מודעת ומושכלת כשאת יודעת גם מה ההשלכות שלך להיות איתו בקשר כזה.

עברת טלטלה לא קלה, אני מציעה כן לגשת לטיפול כדי לקבל תמיכה ותוקף לרגשות שלך ולאינטואיציות הבריאות שלך לא להיות איתו בקשר. פשוט לא להיות עם זה לבד ולהיעזר בגורם מוסמך שיתמוך בך. אני חושבת שפעלת נכון כשניתקת את הקשר ואולי זאת תהיה טעות קשה לחזור לקשר שהוא הרסני בהרבה רמות עבורך.

היי חזקה ובהצלחה,