משבר בזוגיות

הי הדס,

היטבת לתאר את המצב. אכן לא פשוט.. מצד אחד את מאוד צודקת ולא ניתן להבליג על דבר כזה. בעיקר כשיש ילד שתפקידו לחקות את הסביבה ולהבין איך העולם בנוי, ולצערנו פה הוא עלול להבין מסרים שהם לא נכונים ופוגעים. מצד שני את מדווחת על זוגיות טובה בסה"כ. אך זוגיות נמדדת גם במצבי קונפליקט ומשבר, וכן נמדדת ביחס של בן הזוג אלינו במצבים אלו - של ריסון, איפוק ושליטה עצמית.

לכולנו יש פליטות פה שאח"כ אנחנו מצטערים עליהן ויודעים לנסח את הדברים אחרת. אך כאן חסרה לי ההתבוננות שלו, בדיעבד, על מעשיו, וההתנצלות מולך. חסרה לי תובנה מסוימת למה שהוא יכול לגרום לאחר כך, "ליום שאחרי.", גם ברמת החינוך לילד, וגם ברמת הזוגיות וההשלכות על האמון, האינטימיות והכבוד ההדדי.

יהיה נכון וטוב להגיע איכשהו, בעקיפין או לא, לטיפול - לאו דווקא זוגי. זה יכול להיות סביב סיטואציות באשר לחינוך הילד, הדרכת הורים או כל טיפול אחר שהוא אינטימי ומדבר על מה שקורה בבית. אם זה יהיה טיפול זוגי והוא ירצה- מצוין. אך אם לא, צריך לחשוב על דרך בה תגיעו למצב בו יש אדם מקצועי ונייטרלי שיכול לשקף לו, מבחוץ, מה פשר המעשים שלו. זה יכול לקחת זמן ויתכן ולא ירצה לשתף פעולה.. ובכל זאת זה חשוב.

דבר נוסף הוא בהחלט לא לעבור על כך בשתיקה, וכל פעם להסביר במשפט אחד ללא חפירה שיהיה לך מאוד קשה להמשיך באופן הזה, כיוון שהתנהגות כזאת מלמדת על משהו מאוד בעייתי בתפיסה שלו - ולא שזה לא בר שינוי- אבל היא בעייתית. זוהי השפלה וזוהי אלימות מילולית ברורה כלפייך. ואם הוא לא רוצה לקרוא לזה כך, זה לא אומר שזה לא כך.

אם כל אלו לא פתרונות ריאליים, כדאי כן להתייעץ פרטנית עם מישהו שיש לו הכשרה זוגית (אמנם זה לא "אלימות במשפחה" אבל יש סממן של השפלה וחוסר כבוד וניתן לפנות גם למישהו שמתמחה באלימות במשפחה, מתוך הניסיון שלו ולאו דווקא כי זה מגדיר אותך "אשה מוכה", את לא..) ולהתייעץ איתו איך כן ניתן לגשת לבן זוגך ולנסות לרכך את האגו ולגייס אותו לצורה אחרת של ביטויים.

החשש שלי הוא, שהמשבר הזה ימשיך להעמיק, ובסופו של דבר את תעשי את המתבקש מכל- לצאת מהבית ולא להסכים ליחס כזה. ולפני שדבר כ"כ דרסטי קורה, כדאי מאוד לנסות לפתור את זה בכל דרך אחרת.

בהצלחה רבה,