עצה טובה

יהל שלום,

אני מבינה מדברייך שבעלך מודע לכך שרצונך להתגרש? או שמא אינו מודע?
כתבת שהוא לא ממש לוקח ברצינות, מעיד שיש כאן שאלה לגבי התקשורת ביניכם? האם אתם משתפים במחשבות, רגשות? האם בעלך באמת מבין מה קורה לכם בזוגיות.

יש כאן מספר היבטים:

להביא ילד לזוגיות שאינה טובה היא רעיון לא טוב לכל צד שמעורב בדבר.
כלפייך - לא פשוט לגדל לבד שני ילדים ועוד להיות בהיריון בזוגיות שאינה טובה, "לסחוב" את הזוגיות ולהיות אחרי לידה ואח"כ להתחיל להיכנס לפירוק הנישואין עם כל מה שמשתמע עם זה (רכוש, מזונות, משמורת עוד) תוך גידול שני ילדים. זה מאד קשה.

הילד - מגיע לו להיוולד לזוגיות טובה

בעלך - איך ירגיש אם לאחר הבאת ילד נוסף אתם מתגרשים? הבאת ילד משותף היא לקרקע משפחתית יציבה, הדדית וטובה שיכולה להכיל את צרכי הילד ברמת צרכים בסיסים וצרכים רגשיים.

אני יכולה להבין את חששותייך מצעד של גירושין, חשש "האם אכיר בן זוג מתאים"? "מתי" ורצונך בילדים נוספים.

את בחורה צעירה, הרבה אנשים נכנסים למערכת יחסים פרק ב' עם גרוש או רווק ומקימים בית ביחד אשר כולל את בנך ואם ייוולדו ילד/ים נוספים - גם אותם.
מה שעדיף בצורה משמעותית בסיטואציה כזו היא שאת מביאה ילד אל זוגיות טובה
ומה ששולי הוא נושא הגנטיקה שזה לא מאותו אב אך אחים אשר גדלים ביחד הם אחים לכל דבר ועניין מאשר אחים שהם מאותם הורים ולא גדלים ביחד.....

חשבי על הדברים, אני חושבת שהרבה נובע מחששות מהעתיד, הייתי אפילו הולכת להתייעץ עם איש מקצוע לעבור את התהליך הזה ולא נשארת לבד עם הלבטים אם קשה לך.

אם נסכם, ילד כדאי להביא למערכת זוגית בריאה, לא לאחת שעומדת להסתיים.

מאחלת לך הרבה הצלחה,