אובד עצות ומתוסכל

שלום...הרגשתי שאני לא מסוגל לשמור את זה יותר בפנים...נכון אני יכול לחלוק עם משפחה וחברים אבל אני מחפש דעה אובייקטיבית על הנושא.
אני וחברה שלי כבר 6 שנים ביחד, לפני שנה עברנו לגור ביחד ולא הייתה לנו שנה פשוטה (פוטרתי מעבודתי, בעיות במשפחה שלה וכו׳)...מה שכן תמיד שהייתה בעיה דיברנו על זה.
לפני כשבוע היא התחילה להתנהג מוזר ונהייתה קרה, התחלה חשבתי שאולי משהו עובר עליה בגלל המשפחה שלה או בכלל המצב בכלכלי שלנו שהוא לא כזה מזהיר. לאחר שאלית אותה אם הכל בסדר היא אמרה שהיא פשוט מרגישה שיש לה משהו בפנים שהיא לא מצליחה להתנתק ממנו והוא ממש מכביד עליה. שאלתי אותה אם היא רוצה לדבר על זה ולנסות להבין מה הבעיה והיא אמרה שהיא צריכה לפתור את זה לבד. מיום ליום היא נהייתה יותר ויותר שקטה, מדברת איתי בטלפון ונשמעת בסדר אבל שחוזרת הביתה שוב מסתגרת. ארוחות הערב הפכו לדבר לא נעים...שקט מוחלט ובלי רצון מבחינתה לפתח שיחה (למרות שניסיתי כל הזמן). ערב אחד החלטתי שאני באמת רוצה לדעת מה הבעיה, היא עדיין טענה שכבד לה מבפנים והיא לא יודעת מה הבעיה. הסברתי לה שקשה לי מאוד שהיא מסתגרת ככה ולא יכול להיות שבטלפון הכל בסדר ושהיא חוזרת הביתה ניהיה ״ערב יום הזיכרון״. שאלתי אותה אם היא רוצה שאני יסע להורים שלי ליומיים כדיי שהיא תסדר את המחשבות...היא לא הגיבה ואמרה שהיא לא ידועת והיא לא מסוגלת לקבל עכשיו שום החלטה. עשיתי את ההחלטה בשבילה ונסעתי ליומיים....וביומיים האלה היא רק המשיכה להתדרדר עוד יותר ועכשיו היא לא רוצה שאני יהיה בסביבה עד שהיא תפתור את הבעיות שלה. ניסתי לדבר עם המשפחה שלה והיא מסתגרת גם כלפיהם. היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי ולא רוצה לאבד אותי או לפגוע...אבל הפגיעה כבר נעשה...אני לא ישן כבר כמה ימים, בקושי אוכל ואני יודע שגם היא מבדיקה שעשיתי עם חברה. היא רשמה לי פעם אחרונה שדיברנו (לפני שלושה ימים) שהיא רוצה שאני יבטיח לה שאני יתקדם בחיים ולא יעצור בגללה ואם אני יכול אז שאני יחכה לה כי היא לא רוצה לאבד אותי. אני מרגיש פגוע מאוד...זאת החלטה אנוכית ואגואיסטית....אני ישן אצל ההורים שלי כבר ארבעה ימים ואני מרגיש שכל החיים שלי התפוררו וחזרו להיות במצב בדיוק לפני 6 שנים. אני רק רוצה לציין שאני באמת לא יושב רגל על רגע כמו הרבה אנשים...אני באמת מחפש עבודה ומוכן להתפשר לרמה יותר נמוכה מהתפקיד האחרון שעסקתי בו (גם מבחינת המשכורת)....אבל בימים הלאה אני לא מצליח לעבור את היום בלי להיות מתוסכל ואבוד....כמה זמן אני יכול לחכות?? שבוע? שבועיים? אני צריך גם לקחת את הדברים שלי מהדירה בסופו של דבר...ואז זה ידרדר את היחסים עוד יותר....לא יודע מה לעשות...בבקשה עזרה/עצה תתקבל בברכה.